על כישורי מחיקה והרהורים נלויים

לא פחות משצריך לדעת לכתוב, צריך לדעת למחוק. היחס בין הכתיבה למחיקה, זהה כמעט למצב הרוח שבא בעקבות  הפעילות החשובה הזו: ככל שהמחיקה גדולה יותר – מצב הרוח שלי יורד, ועובר למצב עשייה. לא עוד כתיבה.

הבוקר מחקתי כל מה שכתבתי, את כל ה100%. החלטתי לשמוח בזה. ממש גישת הפרדוקס בגשטלט. אז עכשיו אני שמחה.

כיוון שאני שמחה, אני מחליטה להשאיר את מה שכתבתי מאז המחיקה האחרונה. אני גם שמה לב שהמקלדת משתתפת בחגיגה שלי ומחקה את האותיות: ו',ה', כמעט כל ב' , ד' ו-ש', מ' הפכה לשקופה , הלמד איבדה את ראשה, והת' את מחציתה העליונה.

אני מחליטה לעזוב את זה, חבל להתעכב על המחוק.

אני מתכוננת לעלות לירושלים. מקווה שאעמוד בלוחות הזמנים. יודעת שהמתנחלים לוחמים למען אי המחיקה שלהם מהמפה, ועלולים להפריע לי להגיע לכתובת הרצויה. מרוב חששות המחיקה, גם ירושלים תמחק לנו חלקית מהמפה. אפשר היה אחרת? כנראה שאפשר היה, אבל אז צריך היה להסכים על איזה מינימום של מחיקה, ולאפשר את זה הרבה שנים קודם.

בוקר בלי בשורה חדשה.

2 תגובות to “על כישורי מחיקה והרהורים נלויים”

  1. יהודית Says:

    למרות הפרדוקס, המחיקה לא עושה לך תחושה של ניקיון?

  2. benziv Says:

    ניקיון מצד אחד, ואפילו תחושה שנפטרתי מזבל, ומצד שני – תחושה שהשארתי חלל, שהמתתי משהו ואין לו סימן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: