שקופים וחרשים

אני רואה אותם יום יום. הם עומדים בכניסה לבנק, קצת לפני העליה למדרגות הנעות של מבנה מסחרי, בפתח האוניברסיטה, בפתח ארגונים עסקיים, בתי חולים, ובכלל בכל מקום כמעט. הם פונים אלי באדיבות בדרך כלל, ואני מתקרבת אליהם תמיד ואומרת שלום. גם כשאני חולפת על פניהם ביציאה, אני אומרת להם שלום.

גם אחרים חולפים על פניהם. פעמים רבות לא מגיבים לפניה מצידם, אם כי בדרך כלל פותחים את התיק בפניהם או עונים לשאלה האם יש נשק – בשלילה, אבל יש כאלה שמתווכחים איתם, יש כאלה שעולבים בהם ובמקום מוצאם (שמעתי במו אוזני), יש כאלה שמתעלמים מהם בעזיבתם את המקום (הרוב). הם, האנשים השקופים ששקיפותם דומה לזו של רהיטים שמעצבים לנו את החללים בהם אנחנו מנהלים את חיינו. הם חלק אילם של התפאורה. התרגלנו אליהם.

לפעמים אני מגלה שהאנשים האלה שהפכו ללא נראים, גם הפסיקו לשמוע. הם לא מגיבים לשלום שלי בעזיבה של המקום. ככה זה, אנשים שהופכים לשקופים סופם להיות גם חרשים. לא מקבלים כבוד, לא מחזירים.

נקמתם של השקופים.

2 תגובות to “שקופים וחרשים”

  1. יהודית Says:

    יש עוד כאלה.
    למשל הקופאיות בסופר… המנקה בסופר פארם… הגמדים האלה שמסדרים את הירקות כל כך יפה..
    אנחנו עוברים לידם וזה כאילו כל כך ברור שהם שם.

  2. benziv Says:

    או שהם לא שם. וכמו שכתבתי, שמתי לב שגם כשאני פונה אליהם, הם לפעמים לא שמים לב. התיבשו. למדו שהם לא קיימים. עצוב. רק הם והראש שלהם. הסביבה עוברת כמו בסרט אילם על פניהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: