אפשר להשתגע

עכשיו, שביבי רוצה לפצות את המתנחלים המבודדים והמתבודדים ביותר, כגון אלה שבקריית ארבע, אני שואלת את עצמי: איך אפשר שלא להשתגע? בעוד כמה שנים ואולי חודשים, צריך יהיה להסביר להם עצמם, וגם לאחרים שחיים בסתם ערים, קיבוצים ומושבים – מה קורה כאן? ואם האיחוד האירופאי שכבר רוצה לקבל החלטות ומקבל אותן – לגבי ירושלים, יחליט עכשיו על חברון – מה יהיה אז?

במשחק המלוכלך הזה של להיענות לכל הדרישות בו זמנית, ביבי לא רק קורע את עצמו אלא גם את צאן מרעיתו.

אולי הוא חזק בפוליטיקה. אולי. אני רואה את הצד המטורף. השסוע והמשסע. וחבל. יש עוד כמה מקומות שהייתי משקיעה בהם כסף.

4 תגובות to “אפשר להשתגע”

  1. יהודית Says:

    זה המחיר של מי שרוצה לרצות את כולם
    נראה ששום דבר טוב לא יוצא מזה.
    אף פעם…

  2. benziv Says:

    נכון.
    חביבתי, שתינו על המחשב על הבוקר?

    אני רצה, הפעם באמת. ביי.

  3. יהודית Says:

    זה מה שנקרא פגישת בוקר וירטואלית
    אני שמחה שאת כבר בטוב

  4. benziv Says:

    עכשיו כבר ערב… וירטואלי, בכל מקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: