דינה הזמינה, ואנחנו באים. נר ראשון שמלווה בחויה הסינית. הפסלים הענקיים, מנופים, כובעים רחבי שוליים, ציפורי ענק שמזכירות דינוזאורים ועדר צבאים, כולם מעשיה להתפאר. כל פסל כזה גדול בדרך כלל, יותר מחמישה מטרים. הפח שמשמש לעבודה לפחות שלושים מ"מ. מתפעלת. הרבה שנים לא ראיתי אותה והיא למדה בינתיים עיסוק חדש השתקעה בו.
את הדלת פותחים אנשים שונים. 40 שנה שלא ראיתי אותם. לב מירושלים, יורם מת"א, דני מחיפה. כולם הלבינו. כולם יוצרים: מפסלים, מציירים, בונים. שרה הוציאה ספר. גם אני. מעניין. אנשים בסביבות השישים ומעלה. באו מהפריפריה והלכו למרכז. נדמה לי שסיפורי האגו כאן לא גדולים. כולם הצליחו.
מי אמר שישראל היא לא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות?
יורם ברך על הנר. יום ראשון של חנוכה.
החיים בארגונים 
דצמבר 12, 2009 ב- 5:50 am |
אני אוהבת את זה ששמירה על מסורת החג לא קשורה רק לזה שיש לך ילדים קטנים..
גם לנו יש חבורה שנפגשת כל שנה בנר ראשון, להדלקת נר חנוכה. בהתחלה היו רק ההורים והילדים. בשנים האחרונות התחילו להגיע גם הנכדים.
התכנית היא תמיד אותה תכנית.
כל כך נחמד להפגש ולשמוע ולהתעדכן…
חנכוה שמח
דצמבר 12, 2009 ב- 6:23 am |
כיף לכם. כיף גדול.
אצלנו זה לא ככה, אבל במזל יש לנו כל מיני חברים, שמידי פעם דואגים.
עם השנים נעשיתי הרבה פחות חברותית…