הכל סגור. עכשיו צריך לחכות לאורחים, והמסיבה כבר תתנהל כמו שתתנהל.
בין האנשים שיופיעו:
א. ירדן אפל, פסנתר, קטעי ג'ז.
ב. אבי הדרי ואתי אוחיון. אבי יספר, אתי תשיר, שניהם ישחקו.
ג. פרופ' דליה מור, ראש החוג להתנהגות ארגונית, המסלול האקדמי של המכללה למנהל.
ד. קוראים שירצו לדבר.
מתרגשת. מחכה.
החיים בארגונים 
דצמבר 14, 2009 ב- 8:45 pm |
איזה יופי שמחתי מאד להזמנה
ואני כמובן אעשה מאמץ להגיע
דצמבר 15, 2009 ב- 3:59 am |
יהודית חביבתי – אני רוצה לשמוח בך ואיתך – תגיעי!
דצמבר 15, 2009 ב- 7:00 pm |
אני מכוונת את עצמי להגיע.
ובדרך כלל כשאני מתכווננת – זה גם מצליח לי…
דצמבר 17, 2009 ב- 7:30 pm |
אפשר לשמוע קצת על הספר?
דצמבר 17, 2009 ב- 8:01 pm |
כן. בהחלט. אבל כל מה שאגיד לא ממש מייצג, כי העיניים שלי רואות אותו אחרת משהעיניים שלך יראו.
ובכל זאת:
יש בו סיפורים. בדרך כלל – קצרים יותר בהתחלה, וארוכים יותר בהמשך.
החלק הראשון בנוי על סיפורים מעולם העבודה (בד"כ על פגישות עם מנהלים) והחיים בכלל. אחר כך מופיעה נובלה שנקראת "מלחמת לבנון השניה" ועדיין עוסקת במאבקים של היום יום – די בהווה. מכאן עושה הספר ברובו קפיצה גדוה אל העבר.
הספר נכתב מתוך ראייה של תקווה גדולה, צמיחה למרות מתוך הרע.
אני אומרת לעצמי, שאם מישהו יראיין אותי עליו עכשיו, אגיד, שהייתי רוצה שאנשים מהפריפריה (לאו דווקא הגאוגרפית) יקראו אותו, וגם אנשים שהשיגו והגיעו יקראו אותו. לראשונים זה יתן הזדמנות להזדהות, לחלום. לאחרים זה יזכיר.
ואפשר לכתוב עוד, אבל אסתפק בזה.