כרמלה בנחלה

מקסים. המקום מתאים לחגיגות הקטנות שלנו. שנינו לבד. האוכל מפתה. האוירה חביבה. בשולחנות שמימין ומשמאל מדברים אנגלית.

הדרך לשם עוברת בקטע הבינלאומי של תל אביב. עני, צבעוני מאד. אני מרגישה כמעט כמו בסין, או אפריקה, או תאילאנד, או תורכיה. תלוי מי עובר לידי. צפוף מאד, החנויות פתוחות. כאן ארץ אחרת. עולם שלישי בתוך תל אביב, צמוד לעולם של אלה שיש להם הכל. בא לי לחיות כאן שבוע. מה הייתי לומדת? עם מה הייתי יוצאת? לא יודעת, אבל בא לי. לפעמים אני חושבת שאולי הייתי רוצה להיות עיתונאית. לשמוע את הסיפורים של האחרים. אלה שלא נמצאים בתוך הגרעין המרכזי של החברה, אלא בשוליה. אני בטוחה שיש שם הרבה שכל.

אבל אני צועדת אל המסעדה. מפיות בד לבנות, מרק ג'ינג'ר ובטטה בשבילי, מרק סרטנים בשבילו, ומעדנים אחרים, משכיחים את העושר האנושי בחוץ. אני מתרכזת בצלחת שלי.

בדרך החוצה אני מוצאת את עצמי בשבילים שבין הדוכנים בשוק הסגור. הג'י-פי-אס קיבל הוראה לקחת אותי הביתה, והוא לא יודע למצוא את הדרך, התבלבל. אבל הנה כיכר, והנה יציאה. אני נפרדת מהשוני, מהעוני ומהגוונים. עוד מעט אעלה במעלית אל הקומה השמינית. מוגנת. כרגע אני מוגנת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: