את מי שכחתי?

זו שאלה חשובה ביותר. את השאלה הזו אני יכולה לשאול את עצמי במהלך כל החיים. ויש לה תשובות. יש כאלה ששכחתי אפילו ששכחתי. ובודאי שכחתי את שמם או מה שהיה לי איתם. ואולי זה מזל שזה כך. אבל עכשיו, ממש עכשיו, לשאלה הזו יש חשיבות גדולה. היא כמובן קשורה להשקה של "פריכיות אורז". מידי פעם אני נזכרת בעוד שם, בעוד מכרה, בעוד קרוב. ואחר כך אני מפנה שאלה לעצמי: מתי אפסיק עם זה? מתי אחליט שמי שלא זכרתי, פשוט לא חשוב כל כך? אבל זה לא פשוט. חשוב לי לא לשכוח את מי שלא באמת שכחתי.

ואחרי זה, אני שואלת את עצמי: מי שכח אותי? ויש כאלה ששכחו אותי, או שלא ממש שכחו, אבל לא חשוב להם לזכור אותי, ולהגיד בוודאות: אני אתאמץ בשבילך. כי בשביל האנשים שאני או את/ה לא שוכחים – עושים דברים, לא? הם חשובים!

אני מבינה אם כך שלהשקה יגיעו אנשים שלא שכחתי, שלא שכחו אותי, שלא יפריע להם אם ירד גשם או אם יצטרכו להגיע מרחוק, כאלה שלא יהיו בדיוק בהודו או ינחתו אחרי נסיעה לארה"ב.

ואיכשהו, כשאני חושבת על זה, אני כבר רוצה להיות כמה דקות אחרי ההשקה, כשהאנשים עוזבים, כשאני כבר יודעת שהיה טוב, שאני מתחילה פאזה חדשה ומתמקדת במה שיביאו הימים שלאחרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: