נכנסתי לבלוג של בני ציפר ומצאתי שהמחנה באושויץ צריך להתפרק

כן, ככה זה היה והתעצבתי אל ליבי מאד. אגיב בקצרה, כי להתייחס לכל מילה שלך, זה גם די מעצבן:

אתה מבקש לפרק את המחנה כדי "לשים קץ לכל מקדש הזוועה הזה שמפרנס את האובססיות הישראליות והעולמיות זה שנים, בתירוץ ש"צריך לזכור כדי שזה לא יחזור על עצמו". לא יודעת מאיפה החיבור הברור כל כך שאתה עושה בין המקדש לפרנוס הזוועה. התפלאתי על הנוסחה הזו. האם אין כאן אובססיה שלך?

ואיך אתה יודע בני, מה מפרנס את מה? יש לך איזה מדע כזה שעוזר לנו להכיר ב"אמת" הזו? בדיוק כמו שאמרת?

לא היית שם, אבל היית במקומות אחרים (זכנהוזן, דכאו ועוד אחד ששכחת את שמו).

אני הייתי שם, וגם בדכאו. דכאו נראה כמו מחנה צופים בערך, וכנראה שכך רצו שיראה. אבל באושוויץ עמדתי נפעמת מול השיער ששימש ליצירת בדים. יש מויזאון טקסטיל בארה"ב, אתה חושב שכדאי לשלוח לשם את ה"מוצר"? אולי בתור עוד אחת מההמצאות (אולי הפחות יפות, אבל בכל זאת), שאנשים הרהיבו עוז וייצרו?

ואת הנעליים, המוני הנעליים שראיתי שם, אולי לשלוח למוזיאון הנעליים בטורונטו? מה אתה אומר?

במחשבה נוספת, גם לרוע מגיע מוזיאון ואושוויץ הוא מוזיאון הרוע והוא לא היחיד. כל יצירה שבו, הושקע בה דם רב, ולכל יצירה שתראה  שם – יש סיפור, ואני תמהה מאד על איש אשכולות, אוהב ספורים וספר – שמוכן לפרק מקום כזה. במקום זה אני מציעה לך לחכות לאביב ולהגיע לשם. ייתכן שעד אז גם ישיבו את השלט למקומו.

מצטערת. לא יכולה להבין את האובססיה שלך.