סטימצקי נתניה. המוכרת אומרת לי שמוכרים יפה. אני שמחה. כיוון שאני בדרך צפונה, אני עוצרת באמצע הדרך. בסטימצקי שואלת אותי המוכרת: באת לראות את הספר שלך? אני שואלת: איך את יודעת? והיא מספרת לי שעשתה את העיצובים בהעוגנפלסט. הייתי יועצת ארגונית במקום. אנחנו מושחחות על מה שהיה.
אני ניגשת גם לצומת ספרים. המוכרת שואלת אותי כשאני מבקשת את פריכיות האורז, את קשורה לרובינשטיין? כן, אני קשורה. מסתבר שהיא קרובת משפחה. סבתה ניתקה איתי את הקשר. פתחתי את העמוד המתאים והראיתי לה סיפור קצר על סבה שהיה בן דוד יקר.
למותר לציין שהתרגשתי. 3 חנויות, 3 התרגשויות.
החיים בארגונים 
דצמבר 31, 2009 ב- 9:20 pm |
באמת מרגש
כל המעגלים האלה שנפתחים בעקבות הספר שלך
ינואר 1, 2010 ב- 1:47 pm |
נכון. כשאני חושבת על סופרים, אני חושבת יותר על איך הם יושבים להם בחדר שלהם (או עומדים כמו עגנון), ובבדידות המזהרת הם כותבים. אני גם יכולה לראות אותם מתרוצצים ממקום למקום בעקבות כל מיני מפגשים והרצאות. אבל לא חשבתי אף פעם על השינויים שקורים להם בחנויות הספרים, בכל אופן לא מהסוג הזה.
כל החויות שאני עוברת – מרתקות!
תנסי?
ינואר 1, 2010 ב- 1:54 pm |
בודאי שאנסה
מה שאת עוברת והעובדה שאני נחשפת לזה באמצעות השיתוף שלך כאן
עושה לי עוד יותר חשק
ינואר 1, 2010 ב- 1:59 pm |
מחכה…