ניהול זמן מרושל של אליזבט ב"השיבה הביתה" של אן אנקוויסט

אני קוראת את השיבה הביתה בהערכה רבה. מתבוננת בעיניים של קוראת וגם של כותבת. הסופרת הייתה צריכה לעשות מחקר מעמיק, כדי לדעת אילו ספינות נעו אז על פני המים, שמותיהן, מה היו המכשירים שבהם השתמשו המפליגים להם לימים, איך נאסף החומר של המפות, מה היו היחסים בין משלימי התפקיד של רב החובל, ועוד.

מחקר כזה, דורש עבודה רבה מאד. אני מעריכה את המאמץ ההיסטורי, והאחר שנדרש ממנה. אחר כך צריכה הייתה להלביש את השלדים שהטרידה מרבצם בהתנהגויות, ברגשות. להסתכל לא רק בגדולות, אלא גם בקטנות. והנה בתוך כל אלה, שובה את ליבי ההתיחסות שלה לניהול הזמן המרושל של אליזבת הגיבורה. כמה שהיא הופכת אותה לבת זמני, למי שפוגשת את הדילמות שלה גם בקריאה על גיבורה שחיה מאות שנים קודם. וענייני הג'נדר: כן, אליזבת היא כמובן בת המאה השמונה עשרה, אבל אני מרגישה קרובה אליה דרך הקטנות האלה, דרך המחשבות שגם אני חושבת אותן, דרך התחושות שלה, הגעגועים שלה, הפגמים שלה.

ולדעתי זאת אחת מהגדולות של אן אנקוויסט, וכל זה רק דרך האספקלריה הקטנה הזו של ניהול הזמן הרשלני, זה שמאיר אחריו ממש כמו חילזון בגשם, פס קטן. של רגשי אשמה, כמובן.

אני ממשיכה בהנאה, ונדמה לי שהספר הזה, בכל זאת כתוב אחרת מספריה הקודמים. האם אני צודקת? נראה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: