היום ההשקה של פריכיות אורז

אני מתרגשת מאד. כבר הרבה זמן שלא התרגשתי ככה. לא ברור לי עד הסוף למה, הרי הספר יצא, הוא כבר בחנויות, קונים אותו, אני מקבלת כבר זמן רב ביקורות, כולן טובות (אולי רק מאנשים שאוהבים/מכירים אותי?), מה יש להתרגש? ובכל זאת אני מתרגשת. ובדימיון שלי עולות כל התמונות של אולם ריק, שאומר שאף אחד לא בא, שהתוכנית משתנה, שהעוגות לא מספיקות, שהחלב לקפה, נשכח, שאין מספיק ספרים למכירה, וכך הלאה.

אז מה יהיה? עוד מעט אצא להליכת הבוקר שלי, ירדנה תשמע את הנ"ל, תגיד לי לא לדאוג, תספר לי עוד דברים טובים ומרגיעים, נראה את הים של פולג, אחר כך, כשיתחיל היום אסע לתל אביב, אגש להוצאת הספרים, לשיננית, ואחזור הביתה לנוח קצת. מחר יהיה כבר יום חדש, ואהיה אחרי הכל. פחות התרגשות, תמונות מסודרות בראש על המה ועל האיך.

ובינתיים אני רואה שאנשים שולחים לי ברכות להשקה, כמו אסתר חברתי הגולה שכותבת: "וגם לא רוצה לחכות ממש לרגע האחרון, אז כבר הערב אני מאחלת לך הרבה הצלחה והנאה מהערב של מחר, ואני ממש עומדת על כך שכאשר קצת תתאוששי מההתרגשות – תכתבי לי בפירוט מה קרה ומה היה. אני אעקוב גם אחרי הבלוג שלך, אבל אולי יהיו דברים שלא תפרסמי שם ואשר מותר לי לדעת. להתראות". ונאיל, סטודנט לשעבר ועמית היום שכותב: "אהלן אתי, מה שלומך מקווה שאת בסדר ושהכל תקין. לרגל ההשקה של הספר שלך מחר, אני מאחל לך ים של הצלחות, הנאה וכמובן גם הכנסות נאות. לצערי לא אוכל להגיע להשקה מחר, אנו מתחילים קורס רכזים שהוחלט עליו מאתמול וברגע האחרון.  אני מעביר את היום הראשון,…" ומוטי, חבר טוב ועמית גם כן, שכותב לי: " צעדתי לאורך החוף עד הבונים וחזרה. זהו, כידוע לך, אחד הנופים המקסימים ביותר בישראל. כל פעם אני מתפעל מתופעת טבע מיוחדת. היום עקבתי אחרי גבנוניות, שעושה החולד. בפעם הראשונה בחיי ראיתי תלולית כזאת מתנועעת ומתרוממת. חשתי ממש בחולד הדוחף את האדמה כלפי מעלה ומפיל רגבים קטנים מראש התלולית. חשבתי שהסיפורים שלך הם כמו התלוליות שמגביה החולד על פני השדה…"  תסכימו איתי שמוטי משורר, נכון? שאסתר סופרת, נכון? שנאיל מקסים, נכון?

ההשקה תתקיים בכפר שמריהו, ברח' הנוטע 6, בבית סניור, בשעה 18:45. למקרה ששכחת.

7 תגובות to “היום ההשקה של פריכיות אורז”

  1. עידן בכור Says:

    גילוי נאות:
    מעולם לא חשתי השתוקקות כלשהי לפריכיות אורז (אני מעדיף לחם חמניות של "תושיה"), אבל נראה כי החשיפה המצטברת עושה את שלה – כך שהפריכיות שלך הוספו לרשימת ה-"שווים עיון" לקראת הביקור הבא בסטימצקי / צומת ספרים.

    שיהיה בהצלחה בכלל, והערב בפרט.

  2. benziv Says:

    תודה!

  3. יהודית Says:

    אני מאד אהבתי את הציור של מוטי על הגבנוניות שעושה החולד ואת הקשר שהוא עשה לכתיבה שלך.
    אתמול היה ערב מאד מרגש.
    החיבוק המשפחתי שלכם היה מקסים

  4. גבי Says:

    אני נהנה לקרוא את הפריכיות,הפעם לא בנוסח קבוצת הכתיבה אלא סתם נהנה
    מהגיוון, מההשתנות ,מראיית הפרטים ,ובעיקר מהתאור של ההתפתחות ההרגשית
    של הדמויות בעלילה,ההשתנות בין הסיפורים ובתוך הסיפורים.
    אתמול אנשים ניתחו והגיבו לאיפיונייך ככותבת [וכאם ואדם],
    גם על פי בחירת הסיפורים להקראה.
    דבר אחד אני חושב שאני יכול להוסיף שהאחרים לא אמרו.מצאתי את "החוט המקשר"
    גיליתי משהו שיוצר עומק בכל הסיפורים,בולם מעט את הגמישות ונמצא בכל אלו שהספקתי לקרוא – הדמויות שלך עסוקות במתן מענה לציפיות הסביבה –
    ב"רגישות מצבית",כפי שקראנו לכך בסדנאות.
    נדמה לי שלצד החיובי שבכך יש גם סוג של בלימה,מה את חושבת?

  5. benziv Says:

    יהודיתלה, מוטי הוא משורר, ממש, וגם אני אהבתי את מה שאמר. אני גם מוכרחה להוסיף, שגם אני הרגשתי את החיבוק החם, של כולם. ראית כמה היה לי חם? ולא היה זמן לכולם…

    גבי – ייתכן. אבל אני לא מחליפה את ה"רגישות המצבית" בשום דבר ספרותי יותר, אינטלקטואלי יותר…

  6. יהודית Says:

    אתמול זה לא היה ערב של 'זמן לכולם'
    אתמול זה היה הערב שלך
    וכולם היו שם אתמול בשבילך
    היש מרגש מזה?

  7. benziv Says:

    את צודקת, כנראה.
    ואני, כל כך התרגשתי. כל כך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: