טוב להיות נאהבת

 

מוטי כתב לי עוד לפני:

"…כפי שאני נוהג בכל הזדמנות, צעדתי לאורך החוף עד הבונים וחזרה.

זהו, כידוע לך, אחד הנופים המקסימים ביותר בישראל.

כל פעם אני מתפעל מתופעת טבע מיוחדת.

היום עקבתי אחרי גבנוניות, שעושה החולד.

בפעם הראשונה בחיי ראיתי תלולית כזאת מתנועעת ומתרוממת.

חשתי ממש בחולד הדוחף את האדמה כלפי מעלה ומפיל רגבים קטנים מראש התלולית.

חשבתי שהסיפורים שלך הם כמו התלוליות שמגביה החולד על פני השדה.

אנשים רגישים שיקראו את סיפורייך, יחושו גם הם בחולד  הדוחף רגבים…"

ואז, בזמן הנכון, כ-170 איש מכל מיני חלקים בחיי מילאו את האולם. חדווה ספר, נושקת לתשעים, הגיעה. גם שרהלה ברזילי שגם היא בת למעלה משמונים. הנכדים שלי התרוצצו, והוסיפו לשעשוע. הביאו פרחים, הביאו מתנות (חזרנו הביתה כמו בבר מצווה או חתונה). התחלתי לחתום על הספר, לפי בקשת הקהל. לא היה רגע לנשום. לרגעים שכחתי את השמות והתבלבלתי. היה קשה להאמין.

בין הפרחים היו גם פרחיה של דפנה: עשויים ממרשמלו ומפריכיות אורז. הנכדים שלי ואחת הבנות אכלו את הפרחים אחרי שהכל נגמר…

ירדן ניגן למרות שחשש, והחליט שלא ינגן. סבתא רותי הפגינה נוכחות מלאה ושקטה ועמדה ליד הפסנתר כצוק איתן שקולט כל ברק. מאוחר יותר, ניגן אפילו את ולס החתונה של מנדלסון, למרות התנגדותה של סבתא רותי…

פרופ' דליה מור, רצתה לדבר מתוך עולמה כאשת מדעי ההתנהגות, אבל דיברה ספרות טהורה.

הקהל הצטרף לזמרת בסוף "שקדים וצימוקים", שלא הוגשו כמנה, אבל כן הוגשו בנגינה של אתי ועקנין וברק שליווה בחליל. זה היה ספונטני ומרגש.

המילים היו כל כך טובות ומיוחדות.

ירדנה אפתה 18 תבנית של עוגות, מכל טוב. רק מאוחר בלילה טעמתי אחת מהן (עוגת שושנים משמרים).

אבי הדרי הקריא את הסיפור ונתן לו פרשנות אחרת. לא היכרתי את הסיפור שלי, רק בגלל האופן שבו הוא קרא.

אחי היקר, מלאו עיניו דמעות ולא יכולתי להסתכל בו.

היה כל כך מחבק.

הבנות שלי אוהבות, אמרו ועשו ואי אפשר יותר מזה.

עוד אין לי מילים מאורגנות ומסודרות.

דפני כתבה לי הלילה:
"איזה ערב נפלא!
כל כך משקף אותך –  חם, מרגש, אמיתי, צנוע, אנושי, חכם, מחבק – עם כל כך הרבה אנשים/חברים/בני משפחה נבונים ומקסימים, מוכשרים ובעלי טעם טוב וגם יכולת!
התברכת! כן, יש לך גם תרומה לכך…"

המשפחה שלי הייתה שם כמו תמיד, ושרל, אישי הטוב, ראה שאני עוד מעט מתעלפת והגיש לי כוס מים.

שפכתי את הכוס הראשונה מרוב התרגשות.

הסתכלתי על האולם וחשבתי שההורים שלי הצליחו מאד. מאד.

זה הכל היה. השאיר אצלי טעם טוב של  אהבה.

ובאמת, טוב להיות נאהבת. אפילו בגילי המופלג. טוב מאד.

בערב שרל הכין לי תה קמומיל.

5 תגובות to “טוב להיות נאהבת”

  1. גילי Says:

    אתי הי,
    אני לא יודעת אם את קוראת את התגובות האלו..
    בכל מקרה, אני שמחה שחששותייך לגבי ההשקה התבדו, שהכל עבר בשלום ואפילו הנכד ניגן….
    הספר מקסים אני נהנית ומתרגשת ממנו.
    שיהיה בהצלחה
    נתראה ביום שלישי
    🙂
    גילי (פרקטיקום, אונ' חיפה)

  2. benziv Says:

    היי גילי!

    בוודאי שאני קוראת!
    לא תאמיני איך התרגשתי… הייתי אדומה, הזעתי, כל מיני..

    סיפרתי לאחי על הפגישה איתך. מדהים סבא אשר.

    ותודה על ההתרגשות.

    העולם קטן ואנחנו כמעט בנות משפחה אחת!

    להתראות!

  3. ענבר שריפט כהן Says:

    הי אתי
    מרגש, אני קוראת וחשה את העוצמה של האהבה המקיפה אותך, של היצירה החדשה, אני מאחלת לך ולנו עוד הרבה יצירות ואהבה.
    אני מרגישה שיש בך אנרגיה מדבקת של יצירה ואהבה.
    בהצלחה

  4. יהודית Says:

    זה היה ערב קטן אינטימי
    והיה מרגש עד מאד להיות אתך בהתרגשות הזו
    מחובקת כל כך
    ועטופה באהבה

  5. benziv Says:

    תודה, לך ענבר שלא היית והרגשת.
    ותודה לך יהודית שהיית וחיבקת, וחבל שהיה לי כל כך מעט זמן, ובקושי חיבקתי אותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: