חדשנות או למות

ועוד פעם הים כחול, מכוסה האפרפרות ערפילית עד שלא ממש רואים את הכחול שלו, רק מדמיינים אותה. ואת החדשות פותחים בחיסול של בכיר בחאמאס בדובאי.

ואני יודעת שיום שישי יוליד אחריו את השבת ויתן לי זמן להיות. וזה עושה לי בהחלט טוב.

שיניויים בקריירה הם הכרח, כי החיים זורמים הלאה, נולדות תשוקות חדשות, מתבררות תחושות שיש דברים שמוצו, ויש צורך לעצב את השינויים בקריירה שלי.

עוד לא הזמן לדבר על מה אני עוזבת אבל בהחלט הגיע הזמן לדבר על מה אני רוצה ולאן אני חותרת.

ואין לי ספק שאני הולכת למקום של כתיבה (ספרים דומים ושונים מפריכיות אורז), הדרכה אישית (סופרויז'ן ליועצים), יעוץ לבכירים, הוראה של גישת הגשטלט,  שם יהיה העתיד שלי .

והנה, שוב מתחילות הפגישות של קבוצת הכתיבה שלי אחרי שאסתר חזרה מטיוליה בעולם, וגם מן הקבוצה הזו אני מצפה לגדולות ונצורות. באחד מימי ראשון הקרובים, ניפגש אצלי.

והדבר שאותו אני לומדת, והוא מפתיע אותי, הוא הצורך שלי להמשיך בעבודה שלי כאשת מקצוע, לא לעצור לגמרי, וגם לשנות את הדברים והמינונים כך שיהיה תפור עלי יותר טוב, לא בקונפקציה.

איכשהו אני נזכרת בספר של ווטרמן "חדשנות או למות" (שאזל), שכבר שמו אומר הכל. וזה כל כך נכון גם עבורי.

ובחוץ הים קצת יותר כחול או שרק נדמה לי…