מסע לגליל

הדרך ירוקה. כלניות (אולי פרגים) מציצים מבין הירוק – ירוק. תורמוסים סגולים, סירה קוצנית צהובה, ואפילו חטמית זיפנית ארוכת גבעול מחכים לנו בשוליים. אנחנו נהנים מהגליל בעונה הזו, ולא מפחיד אותנו הקור, והגשם המובטח.

איכשהו אין הרבה מכוניות בדרכינו. אנשים מעדיפים כנראה את הישיבה בבית. מרחוק החרמון והרים אחרים כבר נושאים בגאווה כיפה לבנה. בתחנת הדלק, מתדלקת לידינו מכונית שהזגוגית שלה מכוסה בשלג, ופני הנהגת אדומות מהשמש.

הנכדים בודקים איפה אנחנו. כשהם שומעים שחלפנו על פני אילת השחר, הם מזדעקים, מנתקים, לא לפני שדיווחו לנו שמחכה הפתעה.

הגענו. גילינו את הקטנה שהתחפשה לנסיכה, יורדת לקראתנו במדרגות, האמצעי הוא המשרת שלה. היא בנעלי עקב וכתר והוא נושא כליה ונואם את נאום ההגעה של האורחים החשובים מאד. בבית, בקושי נחתנו, וכבר עומד לפנינו הגדול ומנגן בסקסופן, האמצעי בקסילופון והקטנה מרקדת. הכינו לנו הופעה שלמה. הרבה נחת יש מהקטנים הנרגשים.

טוב להיות סבים.

למחרת בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר, יצאנו לדרכינו. שוב ראינו את הירוק, עצרנו לקפה טוב בדרך, ושמחנו לחזור הביתה. כאן אף אחד לא חיכה לנו. היה שקט מאד. ייתכן שאכנס למיטה. קצת מנוחה לא תזיק… וגם זה יהיה טוב מאד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: