שותה הרבה קפה

יושבת בארומה רמת השרון, עם נועצים שלי. אנחנו ליד החלון.

לא רחוק אני רואה אותו. הוא היה מנכ"ל בחברה שיעצתי לה. איש רע. החולצה שלו, בצבע תכלת, מגוהצת מאד. יש פס לאורך השרוול. כל אלה שיושבים איתו לבושים חולצות מכותפרות. מגוהצות.

פעם כולם היו חשובים מאד. הנה, הלקוחות שלי מזהים עוד אחד.

היום הם מנהלים עולם אחר. הם בפנסיה. ונראים כאילו הם ממשיכים את החיים שהיו להם, דווקא בפגישות האלה.

לפגישה הבאה שלי, במנדרין שבהרצליה, אני בוחרת לי שולחן במעבר. להפתעתי רות דיין עוברת עם חברה. לבושה היטב, כמעט כמו בימים של משכית, וצעדה בוטח. איכשהו אני חשה גאווה. אני אומרת לה שלום, היא לא משיבה. אבל היא ראתה את השלום שלי. היא ממשיכה. זקופה. יפה. לבושה באפור. אלגנטית. הלוואי אני בגילה – ככה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: