טבע האדם/צדוק בן דוד

איזו תערוכה מקסימה. אני יודעת שבזה לא אמרתי הרבה. אבל, הסתובבתי עם בן זוגי, שבדרך כלל לא משתגע על מוזיאונים לאומנות ושנינו נהננו הנאה רבה מאד. בקומה העליונה נהננו מהפסלים הגדולים שעמדו מולנו. אהבתי במיוחד את ירח שמשי, שהיה מלא וגדול, וענפי כל כך, אהבתי את האנשים שנגזרו מעלי פלדה ואלומיניום צבוע, אהבתי את המשחק שבין המילה והכותרת לפסל.

אחר כך ירדתי לקומה הראשונה, ועמדתי בתור, מה שאני בדרך כלל לא עושה. אני הולכת מכל מקום שבו אני רואה תור. אבל נשארתי. והתור היה מן תור אירופאי כזה, או אמריקאי: אף אחד לא נדחף. התקדמנו מהר יחסית ונכנסנו אל אולם שבו קיבלו את פנינו פרחים שחורים על חול שבנקודות מבט שונות היו דקים יותר או פחות, ובנקודות אחרות הפכו לצבעוניים. ים של פרחים מניאטוריים, גזורים ממתכת עמד לפנינו. התפעלתי.

התפעלתי לא רק מהמיצג אלא גם מהמסגרת האנושית שעמדה סביבו.

הייתי בישראל יפה, בין ישראלים יפים.

ומשם היה קל להמשיך בתוכנית הבידור שלנו. יום שישי זוגי. כמעט כמו בחו"ל. שלנו ורק שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: