בעקבות הסרט: תלוי באוויר, עם ג'ורג' קולוני

סטודנט שלי, אמיר, המליץ לי ולסטודנטים אחרים, לראות את הסרט. הלכנו.

נזכרתי: היו ימים שרציתי להיות גלובלית בתעסוקה שלי, התאים לי מאד. רציתי את העולם הגדול. וגיליתי אותו על שתי הפנים שלו, גם אלה הכוללות: שדות תעופה משמימים, דמויות חולפות ובאות שהיחסים שלי איתן שטוחים, ארוחות שאף אחת לא בנויה ממשהו מוכר, ארוח של אנשים שלעולם לא אפגוש שוב וכך הלאה. ארגונים שנכנסתי אליהם ויצאתי מהם, ואני כבר לא זוכרת את שמם.

ישבתי בחלק הראשון של הסרט, וחייכתי, כאילו החזירו אותי לאחור.

בהמשך חייכתי פחות. יש קושי נוראי לעבוד בתפקיד של "לשחרר אנשים" ממקום עבודתם. זה קצת כמו לשחרר אנשים מן העולם, להיות הרופאים שמודיעים שימיהם קצובים. לא לחינם לא רציתי להתעסק עם מה שאנחנו קוראים לו "down-sizing".

יש קושי גדול נוסף, לגלות שהארגון שעובד נתן לו חלק גדול מחייו, ואכפת היה לו ממנו וממה שקורה בארגון עצמו ולחברים בו, מקבל מן תחושה של כתף קרה, אף אחד מוכר לא בא לדבר איתו, להיפך: זר אומר לו במילים יותר או פחות יפות, לארוז את עצמו וללכת הלאה.

לדעתי, מתחיל להגיע הזמן שעושי סרטים מסתכלים על רוע ארגוני ועל ארגונים רעים. הסרט לא מתמקד בזה מספיק, אבל אפשר להריח את הרוע.

אהבתי מאד בסרט, את ההיפוך בתפקידי המין: לאישה יש קשר בבית: בעל וילדים. לגבר אין. היא זו שאיננה נאמנה.  שניהם מתחילים ממקום משוחרר מרגש, הוא מתרכך ופניו לאהבה הגדולה והמתבדה.

בתווך עוברת דמותה של המשלבת: מי שסיימה לימודים בהצטינות, הסכימה להתקרנף למען אהבה לחבר, התחילה במסע שלה, וגילתה שלא הכל דבש.

מעניין אם כי לא מרתק.

2 תגובות to “בעקבות הסרט: תלוי באוויר, עם ג'ורג' קולוני”

  1. יגאל חמיש Says:

    אני מאוד אהבתי את הקטע בו בינגהם אומר לעובדת החדשה שמגיעה עם הרעיון להשתמש בטכנולוגיה על מנת לייעל את הטיפול בפיטורי אנשים:
    You don't understand what our business is all about…(אני מקווה שהציטוט קרוב..).
    בעין מקצועית, כמי שעוסק בתהליכים בארגונים, זה היה רגע מרתק וחד שממחיש סיוטאציות דומות שמתרחשות היום במעבר בינ-דורי בארגונים.
    סיטאוציה דומה יש בסרט "בחברה טובה" שיצר לפני כמה שנים. גם שם יש עיסוק בנקודה זו.
    הנה, כתבתי על זה כאן:
    http://www.notes.co.il/yigal/11042.asp
    שבת שלום

  2. benziv Says:

    אני אהבת גם את המהפך שעובר הגיבור מהרגע שרואים אותו במשימה, עד הרגע שנכנסת עובדת חדשה לארגון, בעלת מוטיבציה גדולה (שלמדה, לא להאמין, פסיכולוגיה) שגם מובילה אותו ואת הארגון למקומות שלא הכירו.

    אני אוהבת את הקטעים האלה כי הם מלמדים מה אי אפשר לעשות בעזרת טכנולוגיה.

    בכל מקרה יש בסרט הרבה עצב.

    ועצב – תמיד מדבר אלי..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: