החרציות הרימו ראש

קפצתי החוצה, בין לבין וערכתי צעידה על הכביש שבין בתי פולג לים. החרציות הרימו ראש. ראיתי זאת במו עייני. לא עזרו כל הבניינים שקמו, הן נלחמות עד הראש הצהוב האחרון שלהן, בכל מקום שאפשר, בכל אי תנועה כמעט, שעוד לא נכבש על ידי הגננים של העיריה. פה ושם ראיתי גם סביונים. כמובן, קטנים יותר, וגם הם לא מוותרים. שיחים זחלו על הרצפה, בצבעי כחול ודומיו, אני מניחה שהם חד שנתיים, לא ידעתי להגדיר את שמם, אבל ראיתי שיש ממשפחת המצליבים וממשפחת השפתניים.

היה חם מידי ואין לי הרבה זמן, אבל האביב פרץ, והייתי צריכה לחגוג איתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: