אסתר לעומת אתי, המהפכה שעברו השמות

פעם הייתה לשם משמעות, היה לו ניחוח משפחתי,  ניחוח של מסורת. אבל זה היה מזמן.

עכשיו אני יושבת בכיתה. המשתתפים מספרים את שמם, חבריהם חושבים על שאלות, ומכניסים אותן למעטפות אישיות. כל מעטפה מגיעה אל המשתתפים המספרים.

ועולה וחוזרת התופעה שכבר היכרתי בשנים האחרונות: אנשים רבים מדווחים ששמם מקרי, אין לו משמעות מיוחדת.  מקסימום משמעות: אימא שלי אהבה את השם, או: היינו עולים חדשים והיא לא ידעה איך לקרוא לי…

חלק קטן מדווח על משמעויות: השם שונה כדי להחלים, השם על שמה של סבתא, השם הוא אחד משני שמות ואחד מהם משמש בחו"ל, אבל… לרוב הגדול – אין משמעות.

ואני חושבת על שמי: איך החלפתי שם שיש מאחוריו סיפור יפה, כעין אגדה, על מלכה שהצילה אנשים רבים – בקיצור חסר משמעות? ולהוציא את תורכיה (שם השם אתי משמעותו "החיתי", העם התנכ"י) – רוב הארצות ששהיתי בהן אנשים אפילו לא יודעו להגות אותו? איך השפיע עלי לחץ קבוצתי של ילדים ומורים, וניסיון למחוק את הגולה ואת הסיפורים שמשכה אחריה ואיתה שנים רבות, בשם קצר כל כך, מהיר כל כך? כזה שאני יכולה להגיד עליו רק, שהוא קיצור של השם האמיתי?

אז כן, נולדתי באיטליה, ושם קראו לי אסתרינה (וגם זה לכשעצמו סיפור יפה), וכאן בארץ קראו לי אסתר, וכשנישאתי הוחלף לא רק שם המשפחה שלי, אלא גם השם הפרטי ונעשיתי אתי. וזהו שמי היום.

את המלכה, הממלכה ות ההיסטוריה עזבתי מאחור. נעשיתי עניינית. כמעט צברית.

הסטודנטים שאלו אותי למה אני לא מחזירה את השם המקורי. שאלה טובה מאד.