הנחיית קבוצות ותחושות של "היי!!!"

יש ציפיה שקבוצות תמיד תגמרנה בתחושה של רוממות רוח, או מה שקוראים לו "היי".

אני חושבת שקבוצה צריכה להיגמר בלמידה. אם יש גם תחושה טובה לאנשים – נפלא. אם לא – גם בסדר גמור.

מה אני רוצה שאנשים ירגשיו בסוף מפגש איתי?

רוצה שירגישו שמשהו השתנה בהם/אצלם, רוצה שירגישו שהיה נחוץ מה שהיה, רוצה שירגישו שיש משמעות לפגישה, רוצה שירגישו שהם עגולים /שלמים יותר, רוצה שירגישו שההשקעה הייתה שווה.

ואם הם דווקא בוחרים להיות עצובים – גם זה בסדר.

2 תגובות to “הנחיית קבוצות ותחושות של "היי!!!"”

  1. יהודית Says:

    בדרך כלל זה גם וגם
    גם עצב על הסיום ועל התהליך שנגמר וגם תחושות ששייכות למה שעברו ולמה שקרה להם.

  2. benziv Says:

    התכוונתי למפגש קבוצתי אחד, אפילו ראשון, ברצף של מפגשים…
    אבל אפשר לראות את זה גם כמשהו מסיים. הדכאון הבונה של מלני קליין…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: