הנחיית קבוצות ותחושות של "היי!!!"

יש ציפיה שקבוצות תמיד תגמרנה בתחושה של רוממות רוח, או מה שקוראים לו "היי".

אני חושבת שקבוצה צריכה להיגמר בלמידה. אם יש גם תחושה טובה לאנשים – נפלא. אם לא – גם בסדר גמור.

מה אני רוצה שאנשים ירגשיו בסוף מפגש איתי?

רוצה שירגישו שמשהו השתנה בהם/אצלם, רוצה שירגישו שהיה נחוץ מה שהיה, רוצה שירגישו שיש משמעות לפגישה, רוצה שירגישו שהם עגולים /שלמים יותר, רוצה שירגישו שההשקעה הייתה שווה.

ואם הם דווקא בוחרים להיות עצובים – גם זה בסדר.