קורס פרישה, תעשייה אוירית 2

חזרנו. עייפים ומרוצים. הכביסה כבר עושה את הסיבובים שלה בתוף, מברשות השיניים במקום, והמזוודה עדיין פעורת פה בבית. עוד לא הכל פורק.

קנחנו בטיול בבנימינה. הנה, מוציאים מנחלת ז'בוטינסקי את אחרוני האצ"ל, ויש מודעה אחת שמספידה את ציפוריה הביתריה. אהוד מנור, שחי בגבעת הפועלים, מלווה אותנו בדרכינו, והמדריכה סימה, בת במקום, שלא נוסעת לחו"ל ושנותיה כשלנו, מספרת על הרכבת שהתפוצצה וגם על הנשפים של הבריטים המנומסים שרצו נערות יפות ומקומיות ושלא נדע איך התייחסו אליהן במושבה. אחותו של עזר ויצמן גרה שם עד הסוף עם בעלה האנגלי שהיו לו גרביים עד מתחת לברכיים, ומכנסיים כמעט עד לברכיים. מתחים בין קבוצות היו עד בלי סוף, אבל היום כולם חיים להם בשלווה. היו שם מפא"יניקים, ורויזיוניסטים, וגרוזינים, ועוד. היה שם מפעל לייצור בשמים שהפך ליקב, שהפך לסופרמרקט ומרכז מסחרי. היו אלה שגרו מצד אחד של הרכבת והיו מיוחסים יותר והיו אלה החדשים שגרו מן הצד השני והיו מיוחסים פחות (מהצד המערבי). איכשהו כמעט הרגשתי בבית, בקריית חיים, רק שהרויזיוניסטים לא גרו איתנו בכלל. כל השאר דומה.

אבל הכי חשוב בכל המסע הזה: רוב המדריכים שלנו, בכל התחומים, בכל הסדנאות, גם בטיול – אנשים בגילינו. לכולם זו קריירה שנייה או שלישית. יש כנראה עבודה לפורשים בריאים שעוסקים בתחומים נכונים ומוכנים לגלות יזמות.

עוד מעט יחזרו החיים לשגרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: