כשפסח מתקרב אני יודעת שהספירה לאחור מתחילה: עוד מעט סוף שנה, עוד מעט הסטודנטים מגישים את העבודות שלהם, עוד מעט יעצרו הלימודים מלכת, עוד מעט תרד כמות העבודה היעוצית, כי המנהלים יתחילו לתכנן נסיעות לחו"ל, והיוזמות לשינוי יתכנסו לאחרי ראש השנה שהוא עצמו יקרה בעוד חצי שנה.
כשפסח מתקרב אני יודעת שספירת המלאי של קרובים נחשבים יותר ופחות מתחילה והארוח תופס מקום חשוב יותר ובחנויות השונות מתרבות התחרויות על הבשמים, ובחנויות האופטיקה ימכרו יותר משקפי שמש.
כשפסח מתקרב, אני יודעת שכדאי לעשות חשבון נפש ולחשוב כמה אני מתכוונת לעבוד בשנה הבאה. כי אוקטובר – כבר בפתח.
אני אוהבת שפסח מתקרב. אני רואה את השיטה פורחת ונזכרת בנערותי, איך בכל פסח הייתי מחפשת ענפים יפים לשים באגרטל ירוק וגבה צוואר, כזה שאימא דינה הביאה איתה כל הדרך ארצה. והבית היה אז נקי. ואני הייתי מרוצה. אבל כל זה היה מאד מזמן. עכשיו אני סתם מרוצה. והבית נקי כמו בכל השנה. לא יותר ולא פחות.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה