הזוי: בתוך החויה הפולנית כשאופטיקה הלפרין דולקת בעקבותי

את השיחה עם ברכה, מאופטיקה הלפרין, סיימתי עם כאב ראש גדול. בעיקר ברקות. מקווה שאני לא מקלקלת לי את לחץ הדם. 

החלטתי לעזוב הכל, ולקנות מתנת יומולדת לביתי ולחתני. נסעתי לגני התערוכה, ליריד של חבר.

 ממש במקום מרכזי, ניצב לו דוכן של אופטיקה הלפרין. ושתיים מהנפשות שכבר פגשתי קודם לכן, נמצאו בו: האיש שהדביק לי צלוטייפ למסגרת החדשה, וביקש שאסתכל אל אפו תוך שהוא מסמן את האישון שלי, ועוד אחת. התלבטתי: לגשת? לא לגשת? החלטתי שאפילו הקרבה מזיקה לי. הכאב ברקות הזכיר לי שלא כדאי. לא אשים את כפי בידי על מזבח האופטיקה הזו.

עזבתי ויצאתי לחוויה הפולנית השבועית שלי, בבית התפוצות. קיויתי שהאופטיקה לא בעקבותי. המקום השתנה בשנים האחרונות.

כיוון שהגעתי מוקדם וכיוון שטובה הייתה עסוקה, נכנסתי איתה להרצאה. מירי פז, במשקפי שמש כהות, שהן גם אופטיות עלתה על הבמה ודיברה. סיפרה על הדור החדש בספרות הפולנית, מאיפה הוא בא, ובמה הוא עוסק. מירי היא מתרגמת ועורכת. ממנה אני לומדת על ז'אנר שנקרא "המולדת הקטנה". מרתקת מירי. בתוך דקות ספורות היא מעשירה אותי לא רק בידע, אלא גם בכיוונים של קריאה. יש ספרים חדשים על המדף שממוקם בראש שלי, גם הספרים של מירי פז.  את שמה של המרצה הבאה אני לא זוכרת. קתולית צעירה, לומדת באוניברסיטה העברית, תאולוגית, מספרת איך התחילה את הקשר עם היהודים והיהדות. מלחמה של ממש ניהלה נגד הבישוף וחנות שמוכרת חומר אנטישמי. המפגשים האלה מרתקים. עוד יותר מרתקת המשיכה של ההם שם ואנחנו כאן. עניינים לא סגורים, יש בהם כח רב.

בשעה 18:00, חשבתע שהצלחתי לשכוח את האופטיקה סופית.

בחדר שבקומה התחתונה, התכנסנו כעשרים נשים וגבר אחד. כתבנו. והפעם בעקבות שלושה משיריה של רבקה מרים וסיפור אחד של יוסל ברגנר. להלן חלק ממה שכתבתי (וגם הקראתי):

 "אמא הדסה הייתה שם, עומדת או שוכבת. לא זוכרת אותה אחרת. אבא היה בעבודה או שבדיוק עמד ללכת. ואחי הקטן בוכה. תמיד בוכה. ומה שמחזיק את כולנו יחד הם הקירות. ואני יודעת שצריך להחזיק את כולם חזק. הכל יכול הרי להיגמר. אני חשה בזה. ובלילה של ירח קר, אימא יוצאת ואחי על הידיים, צועדת בדרך שמובילה לים. שיהיה לו אוויר. שינשום. והוא, בוכה ונחנק, נחנק ובוכה. שנים אחר כך, בדיוק באותה הדרך, בדיוק באותה השכונה, אני מטיילת עם חברות ואחי נשרך אחרי. ואימא הדסה שבכלל הייתה קודם הודס, כבר לא נושמת בכלל.."

ב21:15, יצאתי הביתה. אופטיקה הלפרין דלקה בעקבותי. חבל. קרוב לחצות גם נרדמתי איתה.

2 תגובות to “הזוי: בתוך החויה הפולנית כשאופטיקה הלפרין דולקת בעקבותי”

  1. קלאודיה Says:

    אתי שלום,

    אני נהנית מאוד לקרוא את הבלוג שלך וגם נהניתי לדבר איתך בכנס יפ"א האחרון.

    הייתי רוצה להתייחס לנושא של אופטיקה הלפרין משני הבטים: היבט היועץ והיבט הצרכן.

    1. בתור בעלת נסיון בשיווק, נושא שירות ושימור לקוחות, הם הנושאים החשובים ביותר בכל ארגון.תמיד יש לקוחות (חוץ ופנים) ועליהם תמיד יש לשמור. לקוח טוב, זה את יודעת, לא רק יחזור שנית, אלא יכול גם לפתח נאמנות לאותו מקום/מותג ואף לפרסם (הפרסום היעיל ביותר הוא מפה לאוזן-ראי הדוגמא של זרה).
    במקרה זה, המכוונות לשירות היא מאוד נמוכה והסיבה לכך יכולה להיות בגלל המחירים הנמוכים של המוצרים. יש המאמינים שאין צורך להשקיע בשירות ונראות, כאשר הפיצוי ההולם הינו המחיר, המפצה על כך (המחיר הנמוך לא לוקח בחשבון פרמטרים אלה כי הם מייקרים את העלות). האוריינטציה היא מכירתית נטו.

    הבעיה היא, שזה היה די נכון עד לפני כמה שנים. כיום מצפה הלקוח באופן לגיטימי למחיר נמוך, איכות גבוהה של מוצרים ושירות טוב. התחרות בשוק היא רבה, יש הרבה היצע על ביקוש קיים ומי שלא מבין זאת בזמן, יפסיד את לקוחותיו לרשתות האחרות בשוק, המוכרות אותם מוצרים ומחירים דומים.

    לדעתי יש כאן מקום לבדוק את התרבות הארגונית של הרשת: ההרגשה שלי היא כי מדובר על תרבות מטריציונית ודי נוקשה (גם לכיוון ה-A). חסרה הגמישות הנדרשת, החשובה כל כך במציאות המשתנה.
    בתור יועצת ארגונית, זה היה מרתק אותי לבדוק מה מניע את החברה להתנהגות כזאת. האם העובדים ממורמרים ומוציאים את זה על הלקוחות (גם קורה הרבה…)

    ההצעה שלי היא להתייחס לאופטיקה כמקרה טיפולי ואז נראה לי כל העניין מאתגר.

    2. מנקודת מבט צרכנית: את צודקת בהחלט. הלקוח תמיד צודק והוא צריך לקבל את מה שמגיע לו/שילם, VALUE FOR MONEY .

    אשמח אם תבקרי אותי בבלוג שלי בדה מרקר קפה (קלאודיה10).
    סופ"ש נעים

  2. benziv Says:

    עוד מעט אקפוץ לביקור…
    אגב, המחיר של המשקפיים שלי לא זול בכלל.

    אני לא היועצת שלהם. לו הייתי יועצת, הייתי אומרת להם את דעתי. אני גם לא מומחית בשיווק ו/או במכירות. אבל, אני יודעת את מה שאת אומרת: לקוח לא מרוצה, כמוני – לא חוזר. ובנוסף, גם המסר שאני מעבירה לא עוזר.
    בצד כל המבצעים שלהם, שאולי מכניסים כמה אנשים פנימה – הם גם מוציאים כמה אנשים החוצה.

    אני מאמינה שהעובדים לא מרויחים הרבה, אבל זאת בעיה כלל ארצית . בנוסף יש כאן כנראה איזה מדיניות של מינימום בהשקעה של שרות לקוחות, ועוד יותר מינימום בקביעת מדיניות החזרות מסודרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: