לסייע ולהסתיע 1

אני יושבת בסדנא, שתוכנה הנוכחי הוא לסייע ולהסתיע.

פתאום עולה לי בראש תמונה ישנה:

אני במים, בקריית חיים. בערך בת 12-14. נכנסתי למים עם שולה. התקדמנו, ופתאום נשמטה הקרקע תחת רגלי, ואני מתחילה לטבוע. מערבולת. אני לא יכולה להחלץ.

שולה עסוקה, היא במרחק קטן מצידי. היא מדברת עם שני צעירים. אין לי מושג היום מי היו, מה גילם ומה שמם.

ואני יודעת שאני צריכה עזרה, ולא יכולה לבקש אותה. שותקת. כמה הייתי שותקת? אני יודעת שזה יכול להיות סופי ואני שותקת, לוחמת ונמנעת מלצעוק. כל כך טבעי לצעוק. איך זה שלא צעקתי?

למזלי, אחד מהצעירים ראה את המאבק שלי, זרק אלי גלגל ים שהטביע אותי קצת יותר, אבל בסופו של דבר חילץ אותי באופן אחר. חזרתי לחוף ולעולם לא שכחתי את חוסר האונים שלי. לעולם לא שכחתי שניצלתי.

כמובן שאני לא יודעת את שמו של האיש.

אני מודה לו היום על המעשה.

ולמדתי:

א. לידתה של מצוקה יכולה להיות מפתיעה, להופיע ללא כל הכנה.

ב. לעיתים קשה מאד לבקש עזרה.

ג. כשהיא מגיעה – היא לפעמים יכולה לגרום נזק יותר מתועלת.

ד. כמה נפלא הוא הרגע שבו הסיוע מצליח.

ד. כמה קצר הוא רגע הגבורה והתהילה.

ה. אולי אמרתי לו אז: תודה. אולי – לא. חבל שאני לא יודעת.

ו. כמה אפשר ללמוד מתוך הכמעט תאונה.

אני לא בטוחה שתרמתי למשתתפי הסדנא באמצעות הדוגמא. הזמן היה קצר כל כך. ההדהוד של האירוע היה פתאומי כל כך. והסיפור – סופר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: