הסדר שלנו

היה סדר. לא קראנו את ההגדה. זה היה ידוע מראש.

לא היו ילדים קטנים. היו אנשים צעירים בגילאי 27-35, והיו שלושה צעירים פחות: אנשים מעל גיל 60. זהו.

אחד המבוגרים, שהיה נוכח נעדר, נמצא בבית חולים כבר שבוע כשהוא מורדם. מחר יעירו אותו אחרי ניתוח נוסף.

שמחתי שהיינו שם. למשפחה חמודה כזו, להיות בסדר לבד, לא פשוט. במקור – הם הזמינו אותנו. אף אחד לא שיער איך יתהפכו הדברים. מה שמלמד אותי שוב איך החיים יכולים להתהפך וכדברי אימי ז"ל: "דער מענטש טראכט אונד גאט לאכט", כלומר: האדם מתכנן ואלהים צוחק. אז התכנון היה אחר. ואלהים כנראה צחק עלינו.

 שוב שמתי לב ליכולת המופלאה שלנו להדחיק, להכחיש מציאות. לפחות ליד השולחן, הרמנו כוסית, צחקנו. נגסנו המצה ובשאר הירקות.

הכי פשוט היה להגיע הביתה. יצאנו, ומהצד השני של הכביש, היה הבית שלנו. בלי פקקים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: