חוגגים יציאת מצרים משפחתית

מלאו מאה שנה להולדתו של אבא שלי. הא נולד שבועיים לאחר פסח, בריקי שבפולין, והוא עשה את יציאת המצרים שלו. הצעתי שנחגוג את המפגש המשפחתי שלנו השנה באופן שמדגיש את חייו. הכוונה הייתה לחגיגה צנועה.  חשבתי על מחנה המעצר של המעפילים בעתלית.

בנסיעה לשם, ערכה אחת מבנותי, "חידון סבא משה" לילדיה, שכלל שאלות כגון:

א. מה היה צבע השיער של סבא משה (ג'ינג'י והם לא ידעו…) 

ב. מי הכי אהב את סבא משה?

ועוד שאלות משעשעות. אני בטוחה שסבא משה היה עבורם חי יותר.

 אחר כך התכנסנו במחנה. אבי לא היה מעפיל, הוא כן היה פעיל ועסק בהעלאת יהודים ארצה, חלקם כמעפילים. ממקום מושבו באירופה: איטליה, שקלטה את הניצולים והשורדים, עשה את עבודתו. הפעילות התקיימה במסגרת ארגונים כגון: החלוץ החדש ועוד.

המפגש בעתלית נתן לילדים תחושה לגבי התקופה ואתגריה. כל אחת מהמשפחות קיבלה ממני צילומים של אישורים על פעילותו.

במהלך הסיור, חשבתי על בן דודי, שהגיע בספינת מעפילים וגורש אחר כך לקפריסין. אברהם רובינשטיין (זה שמו), היה צעיר, אחרי כל התלאות שעבר במחנה ריכוז, פגש כאן שוב גדרות, שומרים ושוטרים, מקלחות לחיטוי, ועוד. אני חושבת על מה שהרגיש. הסיור בוצע בהדרכתה של אחת מבנותי שעבדה כאן בעבר. בכיף. בצורה חביבה. הסבירה לילדיה ולאחרים איך כיבסו, מה היה ארון הבגדים ועוד. הדרכה מוצלחת כזו לא הייתה יכולה להינתן לנו, מותאמת לגמרי לגילאי המשתתפים.

בסופו של הסיור הקצרצר, הצטלמנו ונסענו אל ביתה של ביתי השנייה, ושם ערכנו סעודה קלה, קצת יותר מפיקניק. הילדים מצאו לעצמם תעסוקה ונעלמו זה עם זה.

הרגשתי בוודאות איך השרביט עבר אל בנותי. אני אמנם יזמתי, אבל הביצוע המוקפד היה בעיקרו שלהן. דור הולך ודור בא. אבי הוא עוד שכבה בהיסטוריה, ובנותי בחוד החנית, ומגדלות את הדור הבא.

זכרנו עוד יציאת מצרים אחת .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: