ערב יום השואה, תש"ע, מפנה מבט לעצמי ולבן זוגי

לולא השואה לא הייתי קיימת.

לפניה היו לאבי שלושה ילדים, לאימי שניים. כל אחד מהם היה נשוי לבן/ת זוג אחר/ת. אבל השואה הפכה את הדברים. חמשת ילדיהם, שרק לעיתים רחוקות אני מצליחה לחשוב עליהם כעל אחי – נמחו מן האדמה. אבי, פליט, ואימי פליטה, מצאו זה את זו וההיפך. והיה להם אומץ או חוצפה להאמין שאפשר להקים משפחה  חדשה. אני הבכורה שלהם. אני חושבת שגם בסיפור הזה יש משהו אופטימי (ועוד ניתן לקרוא ב"פריכיות אורז").

ובן זוגי?

הוא הבן הגדול במשפחה שלו, אחרי שהבכור  לא שרד. הישרדותו היא גם סוג של נס. בגלל שחלה כתינוק צריך היה להעביר אותו למקום מבטחים, שם גם עבר ניתוח. מקום המבטחים היה מנזר בשוויץ אליו הועבר מצרפת שבה התגוררה המשפחה. עד היום הוא לא יודע איפה שהה, מה שמו של המנזר. אני מקווה שיום אחד נגלה. הוא שרד כי היו אנשים טובים מספיק שהיו מוכנים לקחת אותו, לטפל בו, להחזיר אותו. סיפור שסופו אופטימי. 

והעובדה שמצאנו אחד את השני היא גם סיפור אופטימי. אני בטוחה שביסודו של הקשר, יש חוט מקשר, שהופך אותנו למבינים ללא מילים, כמה מהתופעות שלאחרים קשה אפילו לדמיין. החיים מחוץ לבית (שלי בבית יתומים, שלו במנזר), כדוגמא אחת.

2 תגובות to “ערב יום השואה, תש"ע, מפנה מבט לעצמי ולבן זוגי”

  1. יהודית Says:

    באמת קשה לדמיין
    אבל אלה העובדות
    והמשפט הבנאלי שתמיד מתאים: שהחיים חזקים יותר ממה שנדמה לנו

  2. benziv Says:

    ממש כמו שאמרת: אלה העובדות. החיים חזקים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: