הנכד שלי גאון

החדשות מסביב מהממות אותי: החיזבאללה מתעצם, באיראן כבר מוכנים עם הפצצה, הייתה עוד תאונת דרכים, ענת קם מוכנה לותר על החסינות, אולמרט הוא אולי… ועוד. אבל עכשיו, ממש עכשיו, אני יושבת מול הנכד שלי. כלומר אתמול. ממש אתמול. במסעדה. הוא עם צלחת מלאה צ'יפס, אני עם סלט.

הצ'יפסים ארוכים. הוא יודע מה לעשות איתם. אחרי סקירה קצרה הוא מניח אחד מהם על השולחן, באלכסון, הוא שובר את השני לשניים ומניח גם אותם. הנה א' הוא אומר לי. אחר כך הוא מוציא עוד אחד ולאט לאט נכתב שמו על השולחן. הוא ממשיך, ומחבר אותיות סתם, ושואל מה הוא כתב. הוא כותב: ץה, אחר כך הופך את זה וכותב: הץ. ומה זה ואיך קוראים לזה. והצ'יפסים כמעט ולא נאכלים, ולעומת זאת השולחן מתמלא במילים שכתב בין אם הן בעלות משמעות ובין אם לא. בין אם התכוון ובין אם המציא.

אז מה אני מתפלאת? בגילו, כבר לימדו ילדים בחדר לקרוא. נכון, אף אחד לא מעודד אותו, אבל האחים הבוגרים שלו קוראים. כותבים. והוא יודע שגם הוא יגיע לשם ורוצה כבר עכשיו.

ילד קטן. חבל שאבא שלי לא רואה את הנין שלו. שעושה חדר במסעדה. ואני מתמלאת גאווה גדולה. קטן הנכד שלי, וכל כך רוצה לקרוא. עוד לא יודע שאפשר לקבל בחילה מחלק מהנקרא…  גם מהנשמע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: