אני הומלס, הוא אמר

לא היה פשוט להיכנס בשעות הצהרים לתל אביב, ועוד יותר קשה היה לצאת. מתל אביב לנתניה הגעתי בשעה וחצי, מה שאני עושה בשליש הזמן, בדרך כלל.

אבל מה שנגע לי ללב, היו אנשים שפגשתי, לא לפי המתוכנן.

הראשון היה בחניה ברחוב הארבעה: "אני הומלס", הוא אמר ובגרונו היה חור, וביקש כמה שקלים לקנות משהו. נתתי לו והמשכתי בדרכי. מזוית העין ראיתי אותו ניגש למכונית אחרת ומבקש מהנהג שלה.

בתום הפגישה, ובדרכי החוצה מן העיר, גיליתי על ספסל ליד רמת אביב, לכיוון דרך נמיר החסומה, ערימת שמיכות, נעליים, נעלי בית. הבטתי וראיתי שבתוך הערימה מישהי שוכבת ופתק בידה. היא ביקשה עזרה. לידה ישב מישהו עם כיפה שחורה, ונראה כקרוב לה. בין הספסל לבין הצומת הלך במרץ איש צעיר, ציציות בוקעות מחגורת מכנסיו, והוא מנסה למכור משהו גם כן.

ארבעה ביום אחד. קצת הרבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: