כך התחילה את המפגש, חגית חוף. המפגש מאד הצליח, מה שאומר שאני עסוקה ברגש כבר מ03:25, לפנות בוקר.
הגעתי למפגש עם תמונות. הוצאתי אותן מהקופסא שבה נארזו. לצורך זה עליתי על הסולם ובהירות רבה, שלא יפול לי הכל על הראש, הורדתי אותה למטה.
בתוך הקופסא, ובשקיות חומות וגדולות, התגלתה לי מחדש המשפחה המצולמת שלי. אחזתי בשקית שנכתב עליה אימא דינה, והוצאתי אותה.
הנה אימא בנישואין ראשונים, הנה אימא אחרי הגרושין ולפני השואה וכך הלאה.
כתבתי וכתבתי. ובלילה, המשיך המח שלי לסרוק את התמונות בשקית.
לפנות בוקר קמתי, לא היה טעם להילחם בשינה. קראתי את העיתון, הוא כבר היה מונח ליד הדלת.
ועכשיו אני חוזרת לישון.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה