המנחה בקבוצה: ויתור (זמני) על הסמכות ועל האחריות

לרגע זזתי מן המקום שאני כל כך רגילה אליו. רק לרגע. בעצם לכמה רגעים. בערך לחצי שעה. והרגשתי: כל כך טוב לשבת יחד עם המשתתפים, לעזוב את הסמכות, להתבונן במישהי אחרת עושה את העבודה, משתדלת להיות מקצועית, להאזין, להקשיב, להיות אמפטית, לבטא את מה שיש לה לומר, לתת לאנשים רשות לדבר. המבוגרת האחראית בחדר, וזו לא אני.

כמה טוב היה לשתוק. לרשום. להבין מה לא מובן. להתעמק במשהו. לא להיות במרכז. לא לשבת מול. לא להיות במקום שאליו מתנקזות ההתנגדויות, האחריות על הלמידה.

הזמן עבר מהר, מהר מידי. היה טוב לנוח. היה צריך לחזור.

כל זה היה כאמור, רק לפרק זמן קצר. וכשעברתי חזרה לכסא של המנחה, נדמה לי שהחדר היה שונה.

4 תגובות to “המנחה בקבוצה: ויתור (זמני) על הסמכות ועל האחריות”

  1. שוקי כץ Says:

    לא בטוח שהחדר היה שונה. ברור שאת היית שונה. השאר, כך נראה לי , כבר פרשנויות שלך…

  2. benziv Says:

    האם זו פרשנות שלך?

    לדעתי, בכל זאת החדר היה שונה. לא הקירות. לא הכיסאות. אבל האנשים. היה משהו רך יותר בעיניהם. משהו חברי יותר. אחת מחברותיהם הייתה מנחה. הובילה. זה שינה הכל.

  3. גבי Says:

    אני בחוויות דומות , לא בהכרח בהליך פורמאלי,
    נהנה לראות את הקבוצה נראית שלמה יותר,
    כולם שייכים יותר,
    ואז היותי מחוץ לקבוצה , בוחן איך הם גדלים,
    בולטת יותר.

  4. benziv Says:

    כנראה שיש השפעה לגיל, לניסיון, להבנה שלא מוכרחים להחזיק כל הזמן במושכות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: