המנחה בקבוצה: סיכונים

לפעמים צריך לקחת סיכונים. ויתור על הכיסא (בהמשך לפוסט הקודם), יש בו סיכונים. אני אוהבת לקחת סיכונים. אני תמיד זוכרת לשמור על הגבולות. לסגור מראש את עניין החוזה. לכמה זמן אני מתכוונת לוותר. הפעם זה לא היה קל. השאלה הועלתה. ה"מנחה" לא רצתה לסגור זמן. ולכן האחריות על הזמן נשארה אצלי. ברגע הנכון לקבוצה – הפסקתי את המהלך.

הרגע הנכון לקבוצה היה בנוי על זה ששליש מהזמן יוקדש לתובנות, המשגות, תאוריה קטנה אם אפשר. וכך היה.

מרתק במיוחד היה רגע הסיום. המנחה איתה אני עובדת, הקו מנחה שלי – הביעה את תחושותיה מהחוויה שלה בקבוצה. ברגש. בהעזה. בדוגמא אישית לאוטנטיות.

אהבתי אותה. הקבוצה הרגישה, אני בטוחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: