ביקור אצל הדודה

ביקור אצל הדודה הוא לפעמים לא קל. דודתי כבר לא רוצה לחיות. בכלל.

היו ביקורים בדיוק אצל אותה הדודה, ואז היה עדיין גם דוד, שהיו נעימים מאד, שישבנו סביב לשולחן שהיא ערכה ואכלנו אוכל נפלא שהכינה לנו, והייתה שיחה נעימה ואנשים טובים. לקינוח שתינו תה ואכלנו עוגיות שייבשה בתנור, פריכות ומשובצות שקדים.

אבל זה היה אז.

היום, ביקור אצל הדודה שלי, אומר לי שהזמן אוזל. קודם כל אצלה, ובכלל.

סובלת הדודה שלי. יודעת שלא כולן כך, "הרוב רע", היא אומרת "אבל יש גם טוב: הנה רות דיין, והנה מרים בן פורת". אבל, היא הדודה שלי סובלת מאד. וכבר לא קוראת כי העיניים מנוונות, וכואבת לה הבטן, וכואב לה הראש. והכל כואב.

יושבת דודתי על כסא גלגלים ומסתכלת מבעד לחלון, ואח מסור מודד לה את לחץ הדם ואומר שהוא מצוין.

רק זה כנראה מצוין.

הבטחתי לבוא שוב ולהקריא לה סיפורים. ודודתי, שאהבה כל כך לקרוא, נדמה לי, שעיניה זרחו. לראשונה מאז פגשתי אותה היום.

הבטחתי ואקיים. אני מכינה לה סיפורים באידיש של מנדלה מוכר ספרים. ואולי של יוסל בירשטיין שאותו אהבה פעם מאד. כמה שנספיק, נספיק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: