טמיון של אהרון אפלפלד

כן, אני ממשיכה לקרוא את אפלפלד בהתלהבות. לא הנחתי את "טמיון" מהידיים בקלות. איזה מספר גדול. אני מקווה שיקבל יום אחד את פרס נובל. מגיע לו. ממש מגיע.

בספר הזה, כמו בספרים אחרים, הגיבורים נמצאים במסע. הפעם, מסע מהנצרות ליהדות ומהיהדות לנצרות ובסופו של דבר גם לא פוסח עליהם המסע הגאוגרפי: חזרה לעיירה של אימו של הגיבור.

אהבה, תשוקה ושנאה, גבולות נחצים בקלות. רצון להתקדם והתרסקות אל המציאות.

המציאות בתקופה של טרום שואה. כבר אז מועלים יהודים על המוקד. ויש גם את אלה שנצמדים אל היהדות, כמו גלוריה, גיבורה גם היא, שהזדהתה עד כלות עם מעסיקיה.

אני כל כך אוהבת את הספר הקטן והדקיק הזה. הוא מספק לי מעבר הנאה ספרותית גמורה, גם הצצה אל עולם שהיה, שקשור למשפחה שלי, ואיננו עוד.

וכמובן שאני אוהבת את אפלפלד.