שבוע של אפלפלד: המרתף וההדחקה שלו, המכתב הנעלם של אבי

לאפלפלד קרה נס. רוב האנשים מדחיקים את מה שקרה, בוודאי אחרי השואה, ובונים להם מן מרתף סביב הבטן. הם עושים את זה כדי לבנות את ההווה, אבל אי אפשר ללא העבר. פשוט אי אפשר.

מכאן, אפשר לראות את אפלפלד חוזר וחוזר אל הדברים, שהשאירו לו שריטה, צלקת. יש שאמרו לי שהוא חוזר אל אותו הדבר. זה נכון לגבי כל הסופרים. כולם מספרים בעצם רק סיפור אחד.

הספרות היא הדרך להתחבר לעבר, להווה ולעתיד.

אפשר לשמוע את זה ועוד ב:

http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/lomdim-s1/VOD-1a800440e14fe11004.htm

ולרגע קטן אני רוצה לעבור למכתב של אבי, שהגיע אלי באמצעות הארכיון הציוני. היום מלאו בדיוק 64 שנים להיכתבו. הנה, הוא לפניכם, בחלקו. גם הוא ניצול. גם הוא כתב אבל נעצר. חבל.

רומא, 30.5.46

 חברים יקרים שלי. קיבלנו את המכתב האהוב שלכם. משמח אותנו שאתם בריאים כיוון שזה מעל לכל. אנחנו בריאים. אתמול, ב-29, הייתי בסנטוריום אצל הודס. אני נוסע אליה בכל יומיים. היא עייפה מאד. אל תחשבו שכל מי שנמצא בסנטוריום הוא חלש מאד. זהו רק מקום להבראה, כדי לנוח קצת, כיוון שעד לחודש השלישי היא הרגישה מעט רע עם האוכל. גם הכנת האוכל והבישול הייתה קשה לה, אבל היום היא מרגישה כבר הרבה יותר טוב, כיוון שבסנטוריום לא צריך לבשל, וקל מאד בכל המובנים (?), אלא שאי אפשר להישאר שם יותר מחודש. ב- 14.6 היא חוזרת לרומא. הצטלמנו. אני שולח 3 פוזות לשלמה, גלויה לישראל, וגלויה לכם. הכל בסדר אבל היינו כבר רוצים להיות במקום אחד ולא לנדוד במקומות זרים! אלה כבר חודשים גבוהים יותר. אני מקווה שלא ייקח עוד הרבה זמן… אצלנו כל יום הוא כמו חודש, כי בכל יום ובכל שעה אנחנו חושבים רק על הבית שלנו וזה מתיש אותנו מאד. האם זה לא מעט בשבילנו 6 שנים של סבל.. האם נתנו מעט דם בכל העולם? למה? הכל בגלל שלא הבאנו את הראש ל… בגלל שאנחנו גאים בזה שהכבוד של העם שלנו… שילמנו הרבה מאד: קודם כל עם… העם היהודי… כמעט… לחיות באופן נורמאלי כמו כולם … בריות אנושיות… שנית, הרצון לבוא לארץ שלא בכח של הצהרת בלפור, אלא לבוא לארץ כי היא שלנו כמעט לתמיד (מתמיד?) והיא תישאר הבית שלנו. ועכשיו קיים (?) גם הבית האיטלקי שלנו.. השני… בגלל הבחירות. אחד רוצה רפובליקה, השני רוצה מונרכיה, אל תשאלו מה קורה על שולחנות וכסאות: הפרופגאנדה גדולה מאד. יכול להיות שזה יקרב את הדברים הגדולים שאנחנו רוצים, ושיהיה טוב. עכשיו אנחנו מרוצים שקיבלתם את המנילה (שאלון העדפות?). רציתי לשלוח עוד כמה דברים (?), והודס לא הסכימה.. היא יכולה הייתה …. להיות לבדה על האוניה כי נשים בהריון יכולות היו לקבל עדיפות (להתחלף באחרים?) , אבל אני לא יכולתי לעשות שלום עם המצפון שלי: אחד כי חבר אחר היה צריך לרדת מהרשימה ושהיא תיקח את מקומו ושנית לא יכולתי לשלוח אותה לבד. כך שאנחנו  צריכים לחכות עוד קצת. חיכינו כל כך הרבה, אז נוכל לחכות עוד כמה חודשים. עכשיו אנחנו שמחים שכתבתם לנו מ…אנחנו כותבים… מכתב ועכשיו אני מבקש מכם שתשאלו את ישראל למה הוא לא כותב לי. שיכתוב. עכשיו כתבתי לאברהם בגרמניה, כבר מכתב שני ולא קיבלתי ממנו מכתב בחזרה. תשאלו בבקשה את שלמה שאפשר והוא קיבל ממנו משהו, מכתב, שיכתוב לי.

אנחנו מסיימים את המכתב אליכם כאן. אנחנו שולחים דרישת שלום חמה ולבבית, נשיקות ממרחקים לכם ולילדיכם האהובים, אנחנו שולחים דרישת שלום לשלמה ולאשתו והילדים, אנחנו שולחים דרישת שלום לישראל ולאשתו, אנחנו שולחים דרישת שלום למשה צוקרקאפ, אשתו והילד, ואנחנו מברכים את עצמנו ואתכם שנתראה בקרוב. שלום ולהתראות….

8 תגובות to “שבוע של אפלפלד: המרתף וההדחקה שלו, המכתב הנעלם של אבי”

  1. יהודית Says:

    מדהים. מרגש.
    קראתי בשקיקה. בהתרגשות
    מתארת לעצמי מה זה עשה לך..
    איך את מרגישה עם הגילוי המדהים הזה?

  2. benziv Says:

    אני אשתדל לתאר לך רק כמה אספקטים.
    1. קודם כל, כבר שבוע אני עסוקה בתרגום של זה. האידיש, שהיא שפה מובנת לי, כתובה בקטן מאד. הנייר שבידי הוא צילום של הנייר המקורי שהוא עצמו כבר בן יותר מארבעים. ותמיד, יש כמה מילים שאני לא מבינה.
    זה אומר שאני חורשת לעומק ורבה עם המילים עד שאני מרגישה שזיהיתי אותן ובעצם ילדתי אותן מחדש. כמו שאבא כתב, מה שהוא רצה להגיד. ועדיין יש כמה סימני שאלה של מה שלא מובן וגם זה יפתר בעתיד.
    2. אני כל הזמן הולכת עם משפטים בראש. אני שואלת אותם שאלות. למשל, שאלות קלות כגון: מה בדיוק המשמעות של העובדה שאימא הרגישה רע? או קשות כגון: במיטה שלכם, בלילה, האם קראתם לפעמים זה לזו וההיפך, בשמם של אהוביכם המתים? ואני: מה היה תפקידי בחיים שלכם? ואיפה שמתם את ארבעת חצאי אחי ואת חצי אחותי? איך הסתדרתם איתי, היורשת שלהם?
    3. שלחתי את המכתב הזה לבני המשפחה שלי, וגם לכמה חברות. רק אחר כך יכולתי לפרסם אותו בבלוג.
    4. זה יום השנה לכתיבת המכתב. לא הצלחתי להוציא את עצמי מהבית. לא צעדתי ברגל. לא הלכתי לשיעורי הספורט שלי. אני עם הכתיבה.

  3. יהודית Says:

    עכשיו ראיתי את התאריך של המכתב.
    אני מרגישה את הטלטלה שזה עשה לך
    זה ממש כמו דרישת שלום מעולם המתים

    מה היתה תגובת בני המשפחה שלך למכתב הזה?
    לא פלא שאת ככה.
    לי זה מובן ההתכנסות הזו

  4. benziv Says:

    היום מלאו למכתב 64 שנים. תארי לעצמך…

    המשפחה שלי התרגשה מאד. במיוחד אחי, שנולד אחרי, בארץ. טבעי. אנחנו מגלים את ההורים מזוית קצת אחרת. הגיע הזמן.

  5. גבי Says:

    היום שמעתי את קולו של כהן מדמשק ואת תגובת ביתו.
    וכמה שעות אח"כ את מציגה את המכתב של אביך.

  6. benziv Says:

    אבות מדברים…

  7. יהודית Says:

    באמת הגיע הזמן
    וזה נוגע בי מאד, כמו שאת בטח מבינה…

  8. benziv Says:

    בוודאי. ואני מאחלת לך נס משלך. קטן יותר, גדול יותר, העיקר נס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: