שבוע אפלפלד: המלחמה שהייתה והמלחמה שתהיה

לפעמים צריך להיכנס לבונקר. ליער. כך קרה לגיבורים בספר של אפלפלד ב"והזעם עוד לא נדם".   היציאה ממצב המלחמה התרחשה בהדרגה:

בפרק 34 הוא פותח ב: "הרעמים מתעצמים באופק והאורות בוהקים.."

בפרק 35 הוא פותח ב: "לאחר מכן פסקו הרעמים, השמים התבהרו.."

בפרק 36 הוא פותח ב: "לפתע הופיעה שמש גדולה בשמים.."

בפרק 37 הוא פותח ב: "הישועה כהרף עין.. אך יצאנו מן היער.."

אצל אפלפלד המלחמה נגמרת וצריך לטפל בתוצאותיה.

פה, בארץ, המלחמה לא נגמרת אף פעם. קרבות קטנים ניטשים פה ושם. מלחמה בעצימות נמוכה. היום זה המשט.

איכשהו, הייתי רוצה לקום בוקר אחד ולומר את המשפטים שלו, האחרונים שציטטתי. הייתי רוצה שיגידו לי שהייתה מלחמה ואין עוד.

ובינתיים מדווחים על מותם של חמשה עשרה מנוסעי המשט, ולא ברור אם זה סופי. ואין שמש גדולה בשמים, סתם חם.