בוקה ומבולקה

הבוקר התיישבתי ליד המחשב, ובראש היה לי צמד מילים: "בוקה ומבולקה", ואם אינני טועה, שמעתי אותן לראשונה בשיעורי התנ"ך. המשמעות היא בלגן גדול. כבר שנים שלא שמעתי את צמד המילים הזה. היום שמעתי מתוך ראשי. לא הייתה כל אפשרות אחרת מלבד להגיד לעצמי: הנה, זה מה שקורה. בוקה ומבולקה.

כאזרחית המדינה, אני חשה שוב, אולי יותר מפעם, בבוקה הזו. והמבולקה – עוזרת על ידה.

אין אסטרטגיה ברורה בתחומים שונים, במדיניות החוץ, במדיניות הביטחון. אין.

ולא יעזרו צחצוחי המילים והחרבות של חלק מהמנהיגים המופיעים בתקשורת מידי פעם.

ואין מסביר לאומי או אחר.

והשטח פתוח לכל מיני מפרשים ובעלי יותר מזל מביניהם, או פחות.

אני רוצה לקוות שהמצב ישתנה, שישראל תוכל לעלות על דרך המלך של פתרון בעיות קרדינליות יותר או פחות שלה, ושתהיה מנהיגות שמעוררת גאווה והזדהות.

בינתיים – המילים האלה, בוקה ומבולקה – הן המסבירות את המצב באופן הכי אוטנטי שאפשר, עבורי.