יום אחרון.
יש משהו מיוחד ביום האחרון. ממש כמו ביום הראשון.
ביום הראשון, שהתרחש לפני 15 שנים בערך ועוד קיץ שלם, ישבתי בכיתה קטנה עם פרופסור יצחק סמואל. התחילה שנה חדשה ומגמה חדשה. הסטודנטים היו מעטים. הציפיות היו גדולות.
אחר כך גדל מספר הסטודנטים ובהתאמה מספר המדריכים. הגיעו מיכל כץ, אחריה דליה יזרעאלי ולבסוף התווסף גם אורי צורף.
מרכזי המגמה היישומית ארגונית התחלפו: פרופ' סמואל שהיה כאמור המייסד, פרופ' אורי לויתן, אחריו ד"ר אסף דר, ולאחרונה ד"ר הילה הופשטטר.
גם מספר הסטודנטים השתנה. עלה בהדרגה עד שנשאר קבוע. לא יותר מעשרים במחזור אחד, מחולק לשתי קבוצות.
סטודנטים הגיעו ועזבו, ושוב הגיעו ושוב עזבו. אפילו אחת מהבנות שלי למדה איתי… היה מאתגר.
השתדלתי להכיר מהר. במשך הזמן שכחתי את אלה שעזבו, אלא אם כן היה משהו מיוחד סביבם, לטוב או לרע.
היום אני עוזבת.
מבחירה.
בשמחה שתם פרק.
בעצב שתם פרק.
ומחכה למה שיבוא בהמשך.
החיים בארגונים 
יוני 15, 2010 ב- 5:14 am |
אני חושב / יודע שיש לך עוד המון מה לעשות, ללמד, להעניק וגם לקבל. אהבה רבה שלוחה אליך ובהצלחה.
יוני 15, 2010 ב- 6:53 am |
ברור, שוקילה.
אני רק נפרדת מ15 שנות שהות במוסד הזה, קודם לכן הייתי בו אסיסטנטית איזה 7 שנים, ועוד קודם הייתי סטודנטית לתואר ראשון, שני, ועוד תואר בכתיבה יוצרת בספרות.
אני מכירה את המקום טוב, על כל התפתחותו, כל הבניינים שנבנו, כל המורים שעברו בחוג מאז 1969…
תאר לעצמך…
חגיגה של פרידה!
יוני 15, 2010 ב- 7:34 pm |
אפילו שלנו זה עוד לא ממש נגמר….
ידעתי שהיום אני צריכה לקרוא את הבלוג….
צר לי על מי שלא יספיק כבר להיות מונחה על ידך (באוניברסיטת חיפה), ואני שמחה בשבילי שכן הספקתי.
בהצלחה,
תודה,
גילי
יוני 16, 2010 ב- 3:27 am |
היי גילי יקרה!
אני שמחה לגלות אתך כאן הבוקר…
גם אני שמחה מאד שיצא לי לעבוד איתך, ולנו, כמו שאמרת יש עוד דרך לעשות, והיא תונצח דרך המחשב הורוד שלך גם כן.
תודה על הדברים הטובים שלך!
עוד לא קבענו פגישה נוספת, נכון?
יוני 18, 2010 ב- 1:10 pm |
זה נורא קלישאתי להגיד שסוף הוא תמיד התחלה..
אני מאחלת לך התחלות חדשות מרתקות
יוני 18, 2010 ב- 1:39 pm |
יש קלישאות אמת.
בכל סוף יש גרגרי התחלה, ובכל התחלה יש גרגרי סוף.
לפחות את זה למדתי…
תודה על האיחולים. מקווה שתמשיך ותהיה בריאות ועוד הרבה חגיגות אחרות נלוות לה.