סיכונים של כותבים: נמירובסקי משוחררת מהם

כותבים לוקחים סיכונים. לכמה מהם נחשפתי והנה אני רושמת אותם כבר כאן:

א. הסיכון הראשון שאני חושבת עליו, הוא כמובן הסיפור של אמירת האמת. יש כמה שלא יאהבו כותבים דוברי אמת (במיוחד שלכל אחד אמת משלו).

ב. סיכון שני הוא שיעשה שימוש לא רצוי בחומרים שנכתבו. החל מהרגע שהחומר יצא לאוויר העולם, אין לכותב שליטה עליו. החומרים שלו יכולים להיות ממוחזרים.

ג. סיכון שלישי הוא שהכותב יובך בשל ביקורת. כאן יש שלל רב של דוגמאות: יאמרו/יכתבו עליו שהדברים שכתב הם חסרי ערך, חסרים טעם אומנותי מוגדר, לא ראויים וכו'.

ד. סיכון רביעי הוא שהכתוב יפגע באחרים, בין אם הכותב התכוון לפגוע ובין אם לא. יש מקרים שהכתוב יפגע בכותב עצמו.

אולי מהסיבות האלה ומסיבות נוספות, יש אנשים שכותבים תחת שם בדוי, ושומרים על הבדיה בקנאות.

מכל אלה משוחררים כותבים שהנכתב מפורסם אחרי מותם, כמו למשל הספר "כחום הדם" שנכתב ע"י אירן נמירובסקי ופורסם על ידי ביתה כנראה. המחברת מתה באושויץ לפני ש הספיקה לסיים את הספר, והוא נשאר שנים רבות רחוק מן העין.

אני קוראת אותו עכשיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: