שימוש מוגזם ורדוד במילות שבח כגון: הכי טובים בארץ, מהמם ועוד

אתמול בערב, בהיכל התרבות של נתניה, חזינו בהופעה של ילדים (חבצלות) משתי להקות ריקוד ועוד קצת. שמחתי מאד, למרות שההורים מחאו כפיים מראש, ושהמפגש התחיל בחצי שעה של אחור . הרבה יותר טוב לעיר שיש בה להקות ריקודים, שילדים לומדים קצב, תנועה, שומעים מוזיקה, מתנועעים, מחוללים. הרבה יותר טוב מאשר לשבת בד' אמות ולתת ליום לעבור והרי הקיץ כבר כאן, מאיים על כולם.

אבל מה?

 המילים שעושים בהן שימוש: למה צריכים מחוללי השמחה לדבר על "הכי טוב בארץ"? האם אי אפשר היה להגיד משהו כגון: "הילדים עבדו יפה מאד במהלך כל השנה, והנה התוצאות המשמחות!".

הילדים האלה לא הטובים ביותר בארץ, אם כי יש ביניהם כמה ילדים, שיכולים לראות בריקוד מקצוע ואומנות. יש ילדים ויש מקומות טובים יותר.

הזילות הזו. שמעתי כמותה גם בין הסטודנטים שלי. כשהם אומרים על סרט שהוא מהמם, או שמשהו שעשו הוא מהמם, אני כבר יודעת שלא בהכרח, וברוב המקרים כלל וכלל לא.

ככה התרדדה לה המילה העברית לעומקים חדשים ובקרוב נכון יהיה למצוא מילים אחרות, חזקות יותר כדי להשיג את האפקט של המילים שנשחקו.