בדרך לפארדיס, צועד לו איש לבדו. חולצה לבנה, מכנסיים בצבע של חאקי, כובע. דגל ישראל גדול ביד, ואליו קשורים סרטים בצבעי ירוק צהוב. לבד. לבד. אולי שאעצור, ואשאל אם הוא צריך משהו? אבל לא, הוא לא נראה שהוא צריך עזרה ואני חולפת על פניו ולא מצליחה לראות במראה, את פניו.
בצומת, עוד אנשים עם סרטים, וממש ליד זכרון עוד. אוטובוס מעלה או מוריד. שלטים של מועצה אזורית חוף הכרמל יזדהו מכאן ואילך עם משפחת שליט.
למזלי, עברתי ברגע של שקט. אחר כך ידווחו שהכביש סגור עד מעגן מיכאל.
אחר כך הודיעו שחברי פרלמנט צרפתיים יבואו לצעוד גם כן.
האם זה יעזור?
החיים בארגונים 
יוני 30, 2010 ב- 8:06 pm |
הלוואי, הלוואי
אם זה לא יעזור, אז מה כן יעזור?
אלוהים, מה עושים עם התסבוכת הזו?
יולי 1, 2010 ב- 2:49 am |
לי הולך ומתברר שהסיפור הזה הולך להיות כנראה ממושך, למרות הצעידה, ובעצם גם קצת בינלאומי.
אתגר לעולם, אם העולם רוצה לקחת על עצמו אתגרים כאלה.
האם העולם רוצה?
יולי 1, 2010 ב- 3:50 am |
האמת שלא נראה לי.
זה סוג של תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא באמת רוצה לתפוס אותו
יולי 1, 2010 ב- 4:11 am |
הבוקר צעדתי עם חברה ודיברנו.
גלעד שליט יכול להפוך לסמל גם עבור העולם, ואולי אז יתאמצו. אבל למה שדווקא הוא יהפוך לסמל? ועל מה מוכן העולם להתאמץ?
האם ייתכן שאפשר שהמאמץ יהיה גדול יותר מקניית כרטיס טיסה והשתתפות בצעדה?
יולי 1, 2010 ב- 6:30 am |
אני חושב שצריך לבדוק למה מתייחסים יותר בעולם,לאי העידכון של שר החוץ שלנו
לגבי הפגישה של בן אליעזר עם שר החוץ התורכי, או לצעדה עבור שליט?
יולי 1, 2010 ב- 9:39 am |
היום בצומת של חדרה, היה עומס. הפניתי את המכונית שלי, נכנסתי לקיסריה, ומשם חזרתי לכביש החוף. גם היום ליויתי את הצעידה במבט, נכון, רחוק, אבל קרוב.
לשחרור שליט יעזור אם החאמאס ירוויח משחרורו חי ושלם, יותר מאשר כליאתו. ואנחנו נרויח משחרורו לא במחיר שנדרש כרגע. כאן נכנס העניין הבינלאומי.
עסוקה בשאלת המחיר, כמו רבים אחרים. עסוקה בשאלתה הכאב, כמו רבים אחרים.
יולי 2, 2010 ב- 6:17 am |
גם אני הצטרפתי לקטע צעידה, תמיכה, ונסיון לשנות משהו.
לא יודע מה זה יעשה. אני די פסימי.
במיוחד אחרי שקראתי את זה:
http://cafe.themarker.com/post/1619277/
יולי 2, 2010 ב- 10:44 am |
לחשוב מחוץ לקופסא. זה מה שצריך, וכנראה שזה כל כך קשה..