בת הקפיטן של פושקין

הייתי צריכה להתחיל לקרוא את הספר מהסוף. בדרך כלל אני עושה את זה, אבל הפעם שניתי ממנהגי זה.

ולו הייתי מתחילה מהסוף, הייתי מבינה את אשר לא הבנתי. הייתי מבינה שאני קוראת גם מסה שיש  בה אלמנטים היסטוריים שמסבירים, את השורשים של מהפכת אוקטובר. הסברים אלה שנתנו על ידי המתרגם, בוריס זיידמן, מאירים את כל היצירה באור חדש ואחר, הרבה יותר מרתק.

ושוב גיליתי שהחזרה אל העבר יש בה משהו מכשיל. קראתי את הספר בנעורי, בכלל אהבתי לקרוא ספרות רוסית כמו הדון השקט ואחרים. בימים ההם מאד התאימה לי הדרמטיזציה של העלילה, הפאתוס, הציוריות של העמעמים השונים ברוסיה הגדולה.

אבל היום, הקסם הזה פג.

מה בכל זאת גרם לי ליהנות?

הספר קל מאד, פשוט לקריאה, מביא עולם אחר, עולם של פעם. שום מוזיאון לא יכול להביא את זה טוב יותר, וגם זה משהו.

עוד נהניתי ממה שלמדתי על פושקין. לא ידעתי שלסופר הרוסי הנודע הזזה, בעל השם הכל כך רוסי, היו שורשים באפריקה, והוא היה צאצא של איש שחור. הנה, שוב השונות מנצחת.

הספר מתחיל בסיפור של כמעט דו קרב. זו הייתה גם הדרך שבה פושקין סיים את חייו. גם את זה לא ידעתי.

תמיד לומדים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: