בנו של כורה הפחם או, טום ג'ונס

אני מתבוננת בהפתעה, איך נותנים כותרות לכתבות על זמרים.

הנה, בהארץ מיום שישי האחרון (לא היה לי זמן לקרוא קודם), מופיעה כתבה של לורה ברטון, מהגרדיאן, שנקרת בשם הנ"ל.

כזכור, לפני ימים ספורים תמהתי על פרסום של אילת יגיל "הבן של השרברב הגיע רחוק".

מה יש לכותבים שהם מזכירים את העבר הצנוע הזה? בנים של אנשים עובדים שנעשו ידוענים, מסמלים שהכל אפשרי?

קשה לי להאמין שכך מדווחים על פרופסורים, למשל: בנה של עוזרת הבית… ויש כמובן כאלה גם.

מכאן, אני למדה, שמדובר על קהל יעד, שאוהב אגדות. אין כמו לכלוכית להעלות לחלוחית בעין, ולעזור בפנטזיה לעתיד. אם לא שלך, אז של השן ו/או הבת.

ואתם יודעים מה?

אם אני מסתכלת על זה ככה, זה נראה לי נחמד, כי אין כמו אגדה טובה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: