בין מצוי לרצוי

ככה מתגלגל לו העולם: בין מצוי לרצוי.

אני פוגשת אותו יום יום ביעוץ.

לפעמים אני מוצאת שסגנון חיים שלם יכול להתיישב במרווח הזה בין מה ש"יש לי" לבין "מה  שהייתי רוצה", ולמרר את החיים. ואז העניין הזה נשפך וגולש לעבר הכל: המסעדה שנבחרה, מקום הישיבה, האוכל שהוגש, הבוס או הבוסית, התפקיד, המערכת כולה, העמיתים, ה-כ-ל.

לפעמים צריך לשוט במרווח הזה ולגלות שמה שרוצים ממני, זו שיושבת ממול, הוא להרחיב את הפער בעוד קצת, ולבקש ממני לדבר על הפערים. בשום פנים ואופן לא להסתפק במה שיש.

כמה התרחקנו מעצמנו ואולי זה בדיוק מה שהניע אנשים תמיד… לחפשים פערים, לרוב כדי לשפר ולהשתפר.