רונית מטלון, פרס ספיר וקצב הכתיבה

אני אוהבת לפגוש מכרים, ויש משהו בפגישה כזו דרך הרשת. לא דורש ממני להגיד, לא דורשת מהמכר/ה להגיד, הנה פגישה, בלי זיעה, בלי תשלום עבור קפה, בלי "מה נשמע/מה קורה/מה העניינים" שגרתי יותר או פחות.

פגישה כזו הייתה לי הבוקר עם רונית מטלון, המורה שלי בחיפה, באוניברסיטה, ממנה למדתי הרבה ושלשעוריה אני מתגעגעת לעיתים. שיעורים חדים, מפתיעים, קופצניים. אף פעם לא ידעתי מה ירגיז אותה, אבל יש דברים שהרגיזו וידענו שיבואו. ועם זאת אמת פנימית משוכנעת ומשכנעת. אוטנטיות. קול שיש בו געגוע למשהו לא מושג, זעם על איזו אפליה אמיתית או מדומה. לעיתים ראיתי אותה בקפטריה, לא רחוק מרעש ועשן של אוטובוסים מתנשפים, מבטה רחוק, אם כי מתקרב אלי לרגע כדי להתחבר לתנועת ראש קצרה שהעידה שראתה אותי וענתה לברכת השלום שלי, ושוב נשפה עשן והייתה יושבת לחשוב ואולי לכתוב. בחיים לא חשבתי שיש לה כלב, וחולצת כתפיות ירוקה. היום.. למדתי גם את זה…

שמחתי למצוא אותה, ומקווה שגם אתם תשמחו: 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3937240,00.html

2 תגובות to “רונית מטלון, פרס ספיר וקצב הכתיבה”

  1. יהודית Says:

    גם מפגישה וירטואלית אפשר ללמוד הרבה על הבנאדם
    זה קצת דומה למה שקורה בפייסבוק

  2. benziv Says:

    כן, כל הזדמנות וכל מקור יכולים ללמד: העיתון, דף באינטרנט, וכו'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: