אלן רנה, מתוחכם מידי עבורי

חושך ושקט בסינמטק ת"א.

אנחנו בשורה שמונה באמצע. לפנינו, איש מוזר מגיע עם מכנסיים קצרות והדוקות, שתי שקיות, אחת מהן לבנה. ממנה שלף מיד בכניסתו שמיכת תינוקית של ילד, צבעונית מאד. כמו חפץ מעבר. וגם בקבוק שלף. את הרגליים הניח על הכסא שלפני, שקע לתוך הכורסא, ומצץ בנחת מן הבקבוק.

על המסך הופיעו הדמויות, מבלבלות אותי, מרבות בהיפוכים שהיו גורמים לנחת רוח למורי לשעבר, ישראל, שהרביץ בנו דרמות והיפוכים למיניהם.

בן זוגי נרדם. אני מציעה לו לצאת אבל הוא מתעקש להישאר. בלית ברירה אני ממשיכה ורואה את הסרט. הזוגות לא נשארים לרגע במקומם. מי שהיה של א' עכשיו הוא יוצא עם ד' וחוזר חלילה.

עניין אחד מצוין שהיה בסרט, עבורי: הריהוט הצפוף והמחניק הזכיר לי את הריהוט שהיה בבית, בסגנונו, בעתיקותו. אהבתי.

 בן זוגי שאל אותי על מה לדעתי הסרט. עניתי שהוא עוסק בבדידות וזוגיות. שקשה למצוא את מי שמתאים לך, וכשמוצאים – זה תמיד רק רגעית. אהבה נזילה. הכל עובר ושב.

לא אמרתי, אבל חשבתי שזהו זרם התודעה.

קצת מתוסכלת מהיכולת שלי להעמיק, התחלתי לחפש ביקורות. והנה מה שמצאתי בחומרים של הסינמטק:

"ברנרד שב מאלג'יר מבועת מזכרונות רציחתה של מוריאל, נערה אלג'יראית. הוא חוזר להתגורר בבית אמו וזו הזמינה אליה את מאהבה-לשעבר, המגיע עם מי שהוא מציג כאחייניתו. המפגש המחודש בין השניים אינו קל. אלן רנה שב לעסוק במקומו של הזכרון בעולמם של גיבוריו, בדיפוסיה שבין מציאות לתודעה, והדיאלוג הבלתי פוסק בין שני אלו. כרגיל, הוא אינו מציע תשובות, אלא רק עוד ועוד שאלות – והוא מנסח אותן בשפה קולנועית חדשנית – כאן באמצעות עריכה קפיצית ועיצוב פסקול רב שכבות".

זהו. מתוחכם מידי עבורי.. והשאלות רודפות אותי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: