קרע בעם, עכשיו?

לבנת מפנה אל אנשי התאטרון שלא רוצים להופיע בשטחים שנכבשו על ידינו, טענה: הם גורמים לקרע בעם.

ובכן: יש קרע בעם.

לפעמים הוא מורגש יותר, לפעמים הוא מורגש פחות. לפעמים הוא עולה לדיון, לפעמים הוא נחבא מאחור.

שום דבר חדש לא קרה.

הקרע הוא עובדה קיימת כבר שנים רבות.

ויכול להיות שעכשיו הוא מספיק גדול, והאנשים כל כך מרוחקים זה מזה, ושוב התעוררה יוזמת שלום – ולכן ניתן לדון בו.

והלוואי והקרע יתאחה.

ומצד שני: ייתכן ולא יתאחה. והחיים ימשכו בדיוק ככה עם עוד קרעים אחרים שלא עולים על הבמה, כמו הקרע בין חילונים ודתיים, ובין עשירים ועניים, שלא לדבר על הקרעים שבין עולים וילידי הארץ ומי עוד לא הזכרתי? אההה, יהודים וערבים. אבל על אלה לא ממש מדברים…