לגברת של הוולוו הכהה (HP) שלום!

גברת יקרה!

אתמול חנינו זו ליד זו, בחניה של עדן טבע מרקט בנתניה. מעשה כזה אני עושה מידי פעם, מבלי לשים לב למכונית שלידה אני חונה. עשיתי זאת אתמול גם.

את יפה, גברת וולוו, אישה בגילך (שנות החמישים?), שבטנה שטוחה, בגדיה יקרים ומצוחצים בלבן של תחרה ושחור הדוק, ושיערה יורד על כתפיה בתלתלי זהב, אישה כזו אני לא רואה כל יום.

אתמול ראיתי אותך פעמיים. בפעם הראשונה עמדת לפני, בתור. הסתכלתי עליך וחשבתי שבאמת לא חסר לך כלום. מושלמת. מתוקתקת.

איכשהו, אולי כי הקופאית הייתה זריזה, יצאתי החוצה וראיתי שזו את שלידה חניתי. ראיתי איך הבגז' שלך פתוח רחב, ואיך הוא בולע את המצרכים, ועוד רגע תסיימי ותעזבי את החניה. בעוד אני מתקרבת, סיימת את הפריקה, ודחפת את העגלה הריקה הצידה, אל מאחורי המכונית שלי, ממש באופן שיפריע לי לצאת, ואולי לולא ראיתי אותה, את העגלה, הייתה המכונית גם ניזוקה.

שוחחת בטלפון, וטרקת את הבגז'. שאלתי אם את רוצה שאקח עבורך את העגלה, שאחזיר אותה למקום. כמובן שהיה משהו ציני מאד בשאלתי, אני לא מכחישה.

המשכת לדבר ונענעת את התלתלים כאומרת לא, אבל לא טרחת כמובן להזיז אותה ממקומה. נכנסת למכונית כמי שרגילה שאחרים מסיעים את העגלה שלה למקום, כמי שעושים עבורה שרותים קטנים כאלה ואחרים. את יכולה לתאר לעצמך שממש לא אהבתי אותך באותו הרגע.

בן זוגי, שהוא רגזן ממני, גם הוא לא אהב אותך, ועשה משהו שלא התכוונתי לעשות: גלגל את העגלה  והניח אותה ממש מאחורי המכונית שלך. פחדתי שלא תראי אותה, ולא רציתי נזק. דחפתי אותה עוד קצת שמאלה. היית מוכרחה לראות אותה במראה, ואכן ראית. יצאת מהמכונית בזעם, דחפת את העגלה למקום מפריע אחר, ואמרת לי:

"מטוב לב את כנראה כבר לא תמותי!".

זה באמת היה נחמד מצידך כי יכולת להגיד דברים אחרים, והמשפט שלך כלל גם את הביטוי "טוב לב" וגם "לא תמותי". מה נותר לי לעשות? אמרתי לך: "גם את – כנראה לא תמותי מטוב לב". החזרתי לך. כנראה ששתינו לא ממש רוצות למות מטוב לב. הגיוני, לא? אני עדיין לא רוצה למות בכלל!

עכשיו נכנסת אל המכונית שוב, ראיתי שהיא כהה וגדולה, וולוו, וסמל מסחרי מצויר על דלתה (HP). אז מה, את גברת חשבת? אולי סמנכ"לית?

לא יודעת מי את, אבל מה שברור לי שבמכונית שרד כזו את מייצגת לא רק את עצמך. כיועצת, אני מצפה ממי שהיא בעלת תפקיד בכיר בחברה, בכל חברה, שתזכור שהיא מיצגת לא רק את עצמה. וכן, אני מצפה לקצת טוב לב ממנה, או סתם אזרחות טובה ושכנות נעימה ונדיבה.

רושם רע מאד עשית עלי גבירתי המתוקתקת. ואני רוצה לקוות, שאיכשהו, הפוסט הזה שלי, יגיע אליו בכל מקרה. אולי עד יום כיפורים. שתוכלי לכפר על מעשה זה כמו עוד אחרים.

שלך, שכנתך לחניה, במכונית ירקרקה (בלי סמל).