קופת חולים יכולה להיות מקום מרתק. קודם כל יושבת לה הקופה במרכז קניות מהודר. לא עוד רופאים בחדרים קטנים, צבועים בלבן, בבנין צבוע לבן, עוטים בגדים לבנים וסטטוסקופ צמוד לצווארם.
עכשיו הם בבגדים "אזרחיים", כמו האישה היפה, שיצאה כאילו מג'ורנל לטבי של אופנה, גבוהה מאד, חיוורת משהו, צבעי צפון, חולצה בלבן שחור, חצאית תואמת בשחור, ונעלי עקב בלבן שחור. בפעם הקודמת שהייתי אצלה הייתה בנעלי עקב אדומות. כל נעל נראית כאילו זה עתה יצאה מהקופסא, האמת שגם הרופאה. יכולה הייתה בקלות לצעוד בתצוגת אופנה.
ובחוץ, פציינט כפוף מבקש סליחה מהיושבים על הזמן שנגזל. כפוף לצד ימין הוא אומר שמעולם לא חווה כאב כזה, הוא גר רק 100 מטר מכאן והלך את המרחק ברגל, ועד שהגיע לכאן כאב לו גם הצד השמאלי והוא נעשה כפוף עוד יותר. פתאום הוא אומר, שאיננו זוכר מה בדיוק נאמר לו, ולכן לפני הפציינט הבא הוא מכניס את הראש, ואומר: דוקטור, אני לא זוכר. ושוב הוא יוצא ומדבר ומספר וחוזר על הסיפור שלו כאילו לא אמר דבר לפני כן.
איש לבן שיער, כפוף, עברית רהוטה, פנים מיטיבות, אולי היה פעם מורה, אולי מרצה, לא זוכר עוד מה אמר לו הרופא ולאן עליו לפנות.
אחרי ששמענו את הסיפור בפעם השלישית ואחרי שמישהו אחר ניסה לעצור לו את הכאב בדרך אלטרנטיבית, ואחרי שסרב, הלך לו כפוף לדרכו. שורד האיש בינתיים. שורד ומתרפט בו זמנית.
נשארו כל האחרים, ונשארה הרופאה על עקבים מאד גבוהים.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה