גיישה – מקצוע הולך ונעלם

ראינו גיישות, שלוש פעמים. כל שאר הפעמים שחשבתי שראיתי גיישה, טעיתי. אלה היו נשים שיצאו לבלות עם בעליהן או לערוך קניות לבדן. משונה מאד לראות כיצד הבגד הלאומי נלבש גם בהקשרים של יומיום, אבל יפן מקפידה מאד בלבושה.

ברובע, רחובות רחבים, בתי עץ מהוהים. חלק מבתי הגיישות הפכו לחנויות ולמסעדות, והן מושכות תיירם רבים וגם אותנו. הרחובות האלה מינימליסטיים בקישוטיהם. גם כאן כבודה של האישה פנימה בביתה, ואם יש הדר – הוא בפנים. לשם לא נכנסנו. רק הצצנו וראינו את הנעליים המסודרות בפרוזדור, מחכות לבעליהן שיסיימו את הבידור שלהם.

מקצוע עתיק הוא המקצוע הזה, שמכוון נשים לעזוב את האופציות האחרות ולהפוך רק למאחרות ומבדרות. רק חלקן מתאהב ועוזב.

הנה, אני רואה את הגיישה הראשונה יוצאת מהמונית בקיוטו, ועימה גבר צוחק בקול, דק ולבוש בחליפה עסקית כהה, ועוד שני אנשים עימם: דבר ואישה. חבורה מאד צוחקת נעלמת לה בתוך מסעדה או מועדון.

והנה עוד אחת, במלון שבו גם אני נמצאת, גם היא עם גבר, ועם עוד אישה קשישה מאד. הגיישה, שצווארה כמעט בטווח נגיעה מידי, צבועה לבן. על גבה מצוייר כעין לב ששורשיו מגיעים לשורשי שיערה. לבושה בורוד, מחייכת ובאדיבות רבה משוחחת עם האישה המבוגרת בשחור. אני מנסה לדמיין את הסיפור: האם היא אימא שלו? האם התאהב בה והוא רוצה לשאתה? האם זו פגישה ראשונה? האם – תיתן הסכמה?

וחברי הקבוצה, מוציאים את המצלמות. בין רגע הם נערמים שם כמו גילו את תגלית המאה. מישהו אומר: בושה, מה אנחנו עושים.. אבל הגיישה בשלה, כאילו כלום לא היה, כאילו כל יום היא זוכה לצלמי העולם שסוחטים את הכפתור תמונה ועוד תמונה, העיקר שתהיה הגיישה מונצחת במצלמה האישית.

ועוד אחת אחרונה, חולפת ליידי, צוחקת. מישהי שנראית כעוזרת שלה, צועדת בעקבותיה ובעקבות הגבר שאיתה. שומרת את צעדיה, ושמשיה קטנה נישאת מעל. וגם כאן אני מספרת לעצמי סיפור: הנה גיישה, לקוח ומלתמדת. היום, הן מתחילות ללמוד את התפקיד רק בגיל העשרה. לא עוד ילדות קטנות שנמכרות לבתים וגדלות שם רחוק מההורים. ואישה צעירה כזו יודעת את המחיר: לא משפחה, לא ילדים. ובמידה מסויימת סוג של נזירה. ההיפך ממה שחושבים עליה בדרך כלל.

והמקצוע? נותרו מעטות. מתחילות מאוחר את הלמידה וכבר לא מגיעות לרמת היכולת של קודמותיהן.

הוא שאמרתי: מקצוע הולך ונעלם. מסורת פטריארכלית בשקיעה.

2 תגובות to “גיישה – מקצוע הולך ונעלם”

  1. יהודית Says:

    בהחלט מקצוע הולך ונעלם
    למי יש אינטרס לשמר אותו? לנשים שעוד עוסקות בו ואין להן שום דבר אחר בחייהן או לגברים שעבורם זה עולם אחר …?

  2. אתי Says:

    נכון מאד.
    בעיני זה שריד פאודלי.
    המעניין הוא שהן מצטרפות היום בסוף שנות העשרה. מעניין מאד לדעת על מה ולמה.
    לגבי הגברים, עצם היכולת לצאת עם גיישה, הוא סמל סטטוס כנראה, ללא קשר למורשת ולמשמעותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: